על אף כל מה שעובר עלינו הקב"ה מבטיח שהוא ניצב בתוכנו, עדתו, תמיד. והדרישה שלו מאתנו היא חד משמעית: להגן על החלשים והמקופחים הזקוקים לסעד ותמיכה.

"חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ
 אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף
 גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ 
 צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו" (יא-יד) 

נוהגים לקרוא את מזמור פ"ג בימי הזכרון, מפני שהוא מתאר את כוונת האויבים להשמיד את עם ישראל, ופונה אל ה' בבקשה: "אל דומי לך" (ב) - לא לשתוק על מעשיהם, להושיע את ישראל מידיהם, ולנקום בהם. השיר שלפניכם משתמש בארבעה פסוקים מתוך מזמור זה.

הפסוקים המופיעים בשיר מופיעים שלא כסדרם במזמור:

פס' ג:  כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ

פס' יז:  מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ ה' 

מזמור פ"א בתהילים, המזמור שנקבע כמזמור לראש השנה, הוא תשובת ה' למתפלל, ציבור עמנו, הרואה ניגודים רבים בחייו.

במהלך המזמור מתפלל המשורר לה' שיחסל את האויבים וישמידם מהיסוד, אך מיד לאחר מכן הוא מתרכך ומתפלל שיתביישו במעשיהם ויכירו בעליונותו של ה'. כל עוד שהגויים מפריעים למהלך של עם ישראל אפשר לשאוף לסילוקם, אך איננו שמחים על כך, אלא יש שאיפה שיום יבוא ויכירו בבשורה הגדולה שישראל מביאים לעולם.

הפיוט "קריה יפהפיה" מתאר את הכיסופים לירושלים. אחד הפסוקים המוזכרים בפיוט הוא הפסוק מתהלים פ"ד: "נִכְסְפָה וְגַם-כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'" (ג). 

מזמור פ"ג מוכר לנו מטקסי הזכרון וידוע כמזמור שעוסק באויבים הרבים שמנסים להכריע את עם ישראל, אך מהו הרקע ההיסטורי של המזמור?

"נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'

לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי, 

גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָה

אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ..." (ג-ד)

שם "א-להים" המופיע במזמור מתייחס פעמים אל הקב"ה ופעמים, להבדיל, אל הדיינים בני האנוש. המשורר מאוכזב מהמשפט בארץ, שאמור לשקף את רצון ה' אבל נעשה על ידי בני תמותה בעלי מניעים אישיים.

בפרשנות הקלאסית מקובל לומר שהמזמור מותח ביקורת על השופטים שבארץ. כמה מהחוקרים העלו השערה שמדובר במשפט של ה' נגד האלים.