כיצד מזמור זה מהווה חתימה למזמורי בני קרח? ומה הקשר בין מזמור זה לחייו האישיים של דוד?

מחלוקת קרח ועדתו הובילה למותם של רבים, אך התורה מספרת לנו כי בני קרח לא מתו. בני קרח הרהרו תשובה וכתוצאה מכך נותרו בחיים, ואכן אנו פוגשים את בני קרח במזמורי תהילים. קרח נועד להיות ראש עדת הלויים המשוררים עוד במשכן ה' במדבר, אך לא זכה לכך בגלל המחלוקת. בניו שעשו תשובה זכו בתפקיד הנעלה, לשורר לפני ה'.

המזמור עוסק בהשתוקקות הנפש אל האלוקות. המפגש הישיר עם האלוקות הוא מסוכן, ולכן צריך מגנים ומחיצות. לעתיד לבוא, נוכל להסיר את המסכים ולהכיר את ה' פנים אל פנים.

המזמור הולם מאד את התחושה הישראלית בימינו, ואת רצון אויבינו למחוק אותנו כליל

במזמור מתוארת מציאות של הרבה עמים קטנים שסבבו את ישראל ונלחמו בהם, כאשר מטרת המלחמה היא להשמיד את זכר ישראל. לכל אורך ההיסטוריה ניסו העמים להשמיד את זכר ישראל, מפני שהקיום של עם ישראל מהווה חידה תיאולוגית, שלעמים קשה להבין אותה, ועל כן "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" (ה).

מה לעשות כאשר השופטים מכזיבים עד כדי ייאוש? כאשר צעקת העלובים לא מוצאת לה שומע בארץ והיא עולה לשמים? כאשר שופטים "בני עליון" סוגרים עיניים והולכים "בחשׁכה"?

"אני אמרתי אלהים אתם" (ו) - לפני בואו לעולם האדם הוא חלק מהרצון האלוקי העליון, לכן הוא כ"אלהים", אך אם הוא אינו עומד במשימה, "כאדם תמותון" (ז). המזמור מבטא פסימיות לגבי יכולת האדם להוציא משפט צדק, ולכן המזמור מסיים בבקשה שה' יהיה השופט.

בפרק ט"ו מאשים אליפז את איוב בכפירה בעקבות דבריו בפרקים הקודמים. אליפז מדבר על גורלו המר של הרשע שיבוא כתוצאה מכך שהעז פניו כלפי הבורא.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

הפרק חותם את מענה איוב לרעים ובו איוב אומר דברים דו משמעיים לגבי תחיית המתים. נראה בשלב זה שדבריו כופרים בהישארות הנפש, אם כי אפשר לראות בתוך דבריו גם בקשה לתחיית המתים.