"ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט 
 נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה
 נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם 
 מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'
 עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נָאֲוָה קֹדֶשׁ ה' לְאֹרֶךְ יָמִים" (א-ה)

   The final words said by the scouts in their successful attempt to dissuade Benei Yisrael from proceeding to the Land of Israel were, “we were grasshoppers in our eyes, and so we were in their eyes” (13:33).  Upon seeing the large, formidable warriors in Canaan, the scouts felt small and feeble, and assumed that this is also how they were perceived.

The holiday of Hanuka is in the month of Kislev or in the 9^th month. Is there significance to that date, or is it by chance?

Consider these biblical events and dates from the time of Shivat Tzion – the Return to Zion – the beginning of the Second Beit HaMikdash period that predates the miracle of Hanuka:

"טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן 

 לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" (ב-ג)

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

"שׁוּבָה ה' עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ 
שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל-יָמֵינוּ...
יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָּעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (יג-יז)

לחן: פייסל לוין   ביצוע: אברהם פריד

יונתן רזאל בשירו "קטונתי מכל החסדים" משלב פסוקים מתפילת יעקב לפני פגישתו עם עשו עם פסוק מתהלים פ"ו. שני המקורות עוסקים בחסדו של ה' המציל את האדם ממצוקותיו:

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת

אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ

כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה

וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת 

Parashat Shelach Lekha recounts the story of the spies, how they toured the land, and returned with a negative evaluation, which caused a general upheaval among the people. Their wish not to enter the land was punished by God in the form of a decree that they indeed would not be allowed to enter. They died in the wilderness, their children entering in their place. The continuation of the parasha deals with mitzvot that would apply only after entry into the land, presumably as a kind of consolation. The parasha concludes with the mitzva of tzitzit (Bamidbar 15:37-41).

After the traumatic affair of the sending of the spies, the people's loss of faith, and the resultant punishment, the Torah relates to us various mitzvot that apply only in the land of Israel. This seems to be a kind of pacification and appeasement. The painful report that the people would die wandering in the desert is followed by a forward-looking description of the eventual keeping of mitzvot in Israel. In this context, we are told that, whenever a sacrifice is offered, it must be joined by a meal offering and a measurement of wine (Bamidbar15:1-16).