"שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי" (תהילים פ"ח, א)

שיר "על מחלת לענות", הוסד על חולה המתיאש הצועק בחליו, ויען שתפלה הזאת מתחלתה עד סופה אין בה תנחומים רק צעקת שבר ותכלית היאוש, אומר כי הוסד "לענות", לצעוק ולהרים קול.

המשורר אחוז פחד ובטוח שרעות רבות מתקרבות לפגוע בו. חברו צריך לשכנע אותו שה' יהיה איתו. כדי שהמשורר ישתכנע גם ה' מתערב בדיון ומבטיח הגנה וברכה.

"שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ" (תהילים פ"ו, ב)

ילקוט שמעוני, תהלים פרק פו, סימן תתלד

"שמרה נפשי כי חסיד אני" -

ר' לוי ורבי יצחק, חד אמר: כך אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם, לא חסיד אני?

שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ביום ואני: "חצות לילה אקום להודות לך וגו'" (תהלים קי"ט, סב).

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

Having the right people for the wrong job can lead to tragic consequences. Such was the fate of the meraglim. Twelve handpicked leaders, who represented the best the Jewish people had to offer, were to serve as the final link between Egyptian slavery and Israeli redemption. Yet something went terribly wrong and this was not to be.

 It is clear from the verses that Shemuel had it rain as an indication of God's anger over Benei Yisrael's request for a king.  But why did he choose specifically this demonstration?  What particular point did he wish to convey through this sudden, supernatural change of weather pattern?

 If Shemuel's prophetic leadership sufficed to keep the Philistine threat at bay (see Shemuel I 7:13-14), why did the Israelites find it insufficient to ward off the Amonite threat?

 If this name was given only after the scouts harvested some of its fruits, then why does the Torah write, “They came until Nachal Eshkol, and there they severed a branch...” – indicating that this had been its name even previously?

We noted the verses in Sefer Yehoshua (21:11-12) that describe how the city of Chevron was distributed after Benei Yisrael’s conquest of Canaan.  The city itself was designated as a city of kohanim, one of the forty-eight cities that Benei Yisrael were to allocate for the tribe of Levi (see Bamidbar 35:1-8).  The areas outside the city, we read, were given to Kalev.  As the Torah tells in Parashat Shelach (14:24), God promised after the incident of the sin of the spies that Kalev, one of the two dis

     We read in Parashat Shelach of God’s decree in the wake of the sin of the scouts that the entire generation would perish in the wilderness, and their children would enter Eretz Yisrael.  The exception was Kalev, who had opposed the other spies and encouraged the people to proceed into the land.  God promised, “But My servant Kalev…I will bring him to the land to which he had come…” (14:24).  Similarly, in Moshe’s account of cheit ha-meragelim in Sefer Devarim (1:36), God promises, “I shall give him [Kalev] the land upon which he treaded.”