לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

מיהו מלכיצדק המוזכר במזמורנו? נראה כי אין הכוונה למלכיצדק בן דורו של אברהם אלא למלך מבית דוד - יהושפט.

מזמורים קי"א ו-קי"ב מוכרים כמזמורים תאומים. יש ביניהם דמיון בולט ביותר הן מבחינה ספרותית והן מבחינה רעיונית. מזמור קי"א עוסק במעשי ה' ובדרכיו ואילו מזמור קי"ב ממשיך את הרעיון ומתאר את הצדיק שהולך בדרכיו של ה' ודבק במידותיו. במהלך השיעור נעיין בתוכנם של שני המזמורים ונעסוק בהשוואה ביניהם, נתבונן בקשרים שבינם לבין מזמורים סמוכים ונעמוד על מקומם בתוך רצף המזמורים.

מזמור ק"ז תוקן על ידי הרבנות הראשית להיאמר בפתיחת תפילות ליל יום העצמאות. נראה כי הרבנות הראשית רק חשפה את כוונתו המקורית של משורר התהילים, שייעד מזמור זה, כשיר נבואי, לכבוד עצמאותה של מדינת ישראל כמדינת קיבוץ גלויות.

  We read in Parashat Pinchas of the petition submitted by the five daughters of Tzelofchad to receive a portion in his name in Eretz Yisrael.  The Torah tells that when presenting their claim to Moshe, the five women emphasized that their father had not been "among the group that assembled against the Lord, in the group of Korach, for he died due to his own sin…" (27:3).  Why is this fact – that Tzelofchad had not participated in Korach's revolt against Moshe – pertinent to their petition to receive a share in his name?

Parashat Pinchas begins with God's promise to reward Pinchas for his heroic act of killing Zimri, the tribal leader of Shimon, and Kozbi, the Midyanite princess, as they publicly engaged in forbidden relations. The reward promised to Pinchas is spread over two verses, and appears to consist of two parts. In the first verse, God grants him "beriti shalom" – "My covenant of peace." Then, in the second verse, Pinchas receives "berit kehunat olam" – the covenant of eternal priesthood." The second of these promises is relatively clear.

The prohibition "He shall not break his word" – one's obligation to safeguard their oaths and vows – enhances the internal desire for norms of personal behavior to an actual commandment. The vow thus transforms into a commandment for the one taking the vow. The actual content of the vow becomes less significant once it is included in the Torah's framework and thus becomes a Torah obligation. Thus, in this instance, the Torah makes man both into the commander and the commanded simultaneously.

מזמור קי"ד מתאר שלושה נסים גדולים שנעשו עם מים, לאחר יציאת מצרים.

פרק קי"ג מתאר את גדולתו של הקב"ה לעומת ענוותנותו: ה' "המגביהי לשבת" (ה), ובכל זאת "המשפילי לראות בשמים ובארץ" (ו) -  משגיח לפרטי פרטים גם במקומות הנמוכים ביותר ובמצבים הירודים והקשים ביותר.

"יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה" (תהילים ק"י, ו)

ילקוט שמעוני, תהלים פרק קי סימן תתסט