The Lord is My Light and My Salvation (Psalm 27)

There is a universally-accepted custom amongst Jewish communities to recite Psalm 27 "The Lord is my light and my salvation" twice a day from the beginning of the month of Elul until until Shmini Atzetet.

This Psalm has two parts, with each one having its own distinct theme.  At the beginning of the Psalm, the poet creates the impression that his trust in God causes him to be unafraid.  "When evildoers draw near to me … they stumbled and fell" and even more so "If a camp encamps against me, my heart shall not fear."

King David has just one request – to dwell in the house of God all his life and to be ensconced in the tent of God.  Even under the present circumstances, when he has to fight his enemies, he is confident that God will protect him and lead him to victory: "And now, my head will be raised over my enemies around me, and I will sacrifice in His tent sacrifices with joyous song."

The tone in the second half of the Psalm is completely different.  The sense of confidence from the first half are replaced by fear and terror: "Hear, O Lord, to my voice which I call out…Do not hide Your presence from me; do not turn Your servant away."  Instead of unconditional confidence: "If a camp encamps against me, my heart shall not fear", David is suddenly afraid of his enemies and asks of God "Do not deliver me to the desires of my adversaries".  This half ends with David giving himself encouragement and confidence:  "Hope for the Lord, be strong and He will give your heart courage, and hope for the Lord."

From this Psalm, we may learn about the appropriate state of mind in which we should approach the Days of Judgment and Forgiveness. On the one hand – these are Days of Judgment.  We blow the Shofar and allude to the verse in Amos: "Will a shofar be sounded in the city and the people not quake?" (3:6). Each and every person trembles and fears the Holy Day of Judgment during which everyone passes before God like flock before a shepherd and He decides their fate – who will live and who will die.  It is only natural then, that the very mention of the word Elul sends shivers of fear through a Jew's body, a sense of foreboding as we approach the Ruler of the world who sits in judgment.

On the other hand, we are confident that we will be judged favorably.  As we tremble in fear and beg of God "Do not hide Your presence from me", we are fully confident that "The Lord is the stronghold of my life; from whom shall I be frightened?" 

Volver al capítulo

He Who Answered Yosef in Prison

Near the end of Slihot every night, the evocative piyut “Mi She’Ana”  (“He Who Answered”) is recited. It recounts Biblical personalities whom God answered and helped in their times of crisis or distress, and turns to God to answer us as well.

Yosef was thrown into jail for a crime he did not commit. Instead of forfeiting his life there, he rose up in the ranks and attended high-profile detainees –some of Pharaoh’s high officials. He interpreted their dreams, eventually was hauled out to interpret Pharaoh’s dream and became second-in-command to Pharaoh. Yosef was in the deepest depths, but God raised him out of the pit and catapulted him into a much better situation. He had asked the Wine-bearer to remember him when he would leave prison. The Wine- bearer forgot him, but God caused the Wine-bearer to remember Yosef at the crucial moment that would enable him to be of utmost help to Pharoah and the rest of the land.

         At times it seems that the world- or even God- has forgotten us. At times we feel we have hit-rock bottom, in a rut or a pit which we cannot climb out of. But there is always hope. Sometimes we may feel that we are not being heard, but perhaps the time is not yet ripe. Patience, faith, hope, and perseverance are key.

Volver al capítulo

He Who Answered Yaakov at Beit El

Near the end of Slihot every night, the evocative piyut “Mi She’Ana” (“He Who Answered”) is recited. It recounts Biblical personalities whom God answered and helped in their times of crisis or distress, and turns to God to answer us as well.

Yaakov is on the run, fleeing from his brother who sought to kill him. Rivka had arranged for Yitzhak to send him to Rivka’s family in Haran (outside of Canaan) to find a wife. Yaakov seems to be very much alone on his journey, and takes some of the stones on the ground to use as a pillow. But after a dream in which Divine messengers are ascending and descending a ladder, God tells him that he is with him, will protect him, and will return him to the Land of Canaan. 

Yaakov epitomizes the traveler in Psalm 23, and seems to be saying the first "tefillat ha-derekh" (Traveler's Prayer) in Tanakh. Though we may feel alone and on a perilous journey, God will be with us.

Volver al capítulo

אינטימי מדי או קשה מדי?

 

"אין דורשין במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו" (חגיגה ב, א)

קיימת גישה אחת הטוענת שמעשה מרכבה נאסר בלימוד מפאת עומקו והקושי להבינו, וגודל המחיר של טעות בנושא כה רגיש. ראש המדברים בענין זה הוא הרמב"ם.

לעומת זאת, מתוך דברי הגמרא ניתן להבין שעיקר הבעיה איננה חשש הטעות אלא הצניעות המתבקשת מפאת האינטימיות הייחודית של הנושא, העוסק במראות אלוקים. לכן נאסר כל עיסוק שהוא שאיננו אינטימי, ולכן אסור לדרוש ליותר מתלמיד אחד, אף אם יש כמה תלמידים העומדים על דרישות הלימוד (שהינם חכמים המבינים מדעתם שכבר עברו את השלבים המוקדמים יותר של הלימוד העיוני), אין ללמדם אלא ביחידות ובראשי פרקים, וזאת מפאת הפגיעה באינטימיות ולא בגלל הסכנה של טעות.

ניתן לומר שהויכוח מסביב לטעם האיסור משקף גם תפיסות יותר בסיסיות ביחס לאופי ההתגלות ולטיב הראייה האנושית המתבוננת בה.

הצעה אחת רואה את הנביא כעבד אהוב של המלך, המקבל רשות להיכנס מאחרי הקלעים ולראות דברים הנסתרים מעיני האחרים. החיבה אליו כעבד מיוחד שהסודות נגלים בפניו משקפת את אמונו ואהבתו של האדון אליו, המוכן לאפשר לו את ההצצה ("נפתחו השמים"; א) מאחרי הפרגוד מפאת הקרבה שביניהם.

הדעה הנגדית תופסת את חזון המרכבה כהתגלות העוצמה האלוקית המרשימה בפני האדם הבא להיכל כמבקר. אין כאן חשש לגילוי דברים אינטימיים שאינם מיועדים לעיניים זרות, שהרי כל תכלית החזון הוא להרשים את המתבונן. הצופה אינו נתפס כאחד מבאי הארמון אלא כאורח האמור להתרשם מגדלותו של מלך מלכי המלכים, ועל כן החשש איננו מפאת עצם גילוי הדברים האמורים להיות מכוסים אלא מפני אי הבנת המעמד והטעויות הקשות שתיגרמנה כתוצאה מכך.

לפי דברי הגמרא, נראה שיש לאמץ את שתי הגישות, הן זו של הרמב"ם החושש מטעות ועל כן צריך אנשים ראויים, והן זו הטוענת לצורך בהסתרת הענין ועל כן הלימוד נעשה רק ביחיד.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

הקדמה לנבואה

 

הנביא יחזקאל החל להינבא בבבל בשנה החמישית לגלות יהויכין ( 593 לפנה"ס). ככל הנראה היה יחזקאל מגולי ׳החרש והמסגר׳ שגלו עם יהויכין לבבל, ואת נבואותיו הוא מונה למניין שנות מלכות יהויכין. יחזקאל הוא נביא המתנבא בגולה ונבואותיו מופנות בעיקרן לגולים. ניתן לחלק את נבואות יחזקאל לשתי תקופות – נבואות הפורענות שניבא עד החורבן, הכלולות בחטיבה הראשונה בספר (א׳-כ"ד), והנבואות שניבא לאחר החורבן, שעיקרן נבואות נחמה (פרקים ל"ג- מ"ח). בין שתי החטיבות הללו מופיעות נבואות על הגויים (כ"ה-ל"ב). נבואות יחזקאל מקיפות עשרים ושתים שנים גורליות בתולדות ישראל, שנים שבהן מתמודד עם ישראל עם משברים ותמורות: פיצולו של העם לשני מרכזים, בבל וארץ ישראל, וחורבן המקדש וירושלים.

א. ספר יחזקאל פותח, כשאר ספרי הנביאים, בהקדמה בה מופיעים כמה פרטים הקשורים לנביא ונבואתו (פסוקים א-ד). בהקדמה לספרנו קיים קושי כפול:

1) בפסוק א מציין יחזקאל בגוף ראשון את התאריך והמיקום בהם מתרחשת הקדשתו לנבואה – בשלושים שנה ברביעי בחמישה לחודש, בגולה על נהר כבר. לעומת זאת פסוקים ב-ג כתובים בגוף שלישי, ונראים ככופלים את פסוק א. בפסוק ד חוזר הכתוב לגוף ראשון: ׳ואראה מראות אלקים׳ (א) – ׳וארא והנה׳ (ד). היעזרו בדברי רש"י על מנת לעמוד על פשר הכפילות:

"ויהי בשלשים שנה - סתם הנביא דבריו ולא פירש שמו מי הוא ולא פירש למניין מה מנה, לפיכך הפסיקה רוח הקודש את דבריו בשני מקראות הסמוכין לזה, ללמד מי הוא הנביא וללמד למניין מה מנה... שמתחילה אמר נבואתו בל׳ עצמו: ׳ואני בתוך הגולה ואראה מראות אלקים׳ וכן בסוף: ׳וארא והנה רוח סערה׳ וגו׳, ואלו שני מקראות מפסיקין דבריו כאילו אחר מדבר עליו: ׳היה היה דבר ה׳ אל יחזקאל ותהי עליו שם יד ה׳ ".

2) בנוסף לכפילות ההקדמות, קיים פער בין התאריך בפסוק א ובפסוק ב. עיינו בדברי תרגום יונתן, רד"ק ורש"י וחישבו מה משמעות התיארוך "ויהי בשלושים שנה":

תרגום יונתן: ׳בתלתין שנין לזמן דאשכח חלקיהו כהנא רבא ספרא דאורייתא בבית מקדשא בעזרתא׳ (בשלושים שנה לזמן שמצא חלקיהו הכהן הגדול ספר תורה בבית המקדש בעזרה).

רד"ק: ׳והראה האל יתברך ליחזקאל המראה הזאת שיש בה רמז לנסיעת הכבוד מהבית בשלשים שנה למציאת הספר שקרע המלך את בגדיו בשמעו דברי הספר, כי הרעה והגלות תבוא לישראל בעברם על דברי הספר וכבר החלה הרעה לבא בימי יאשיהו. לפיכך הראה האל יתברך לנביא סימן נסיעת הכבוד מן הבית, כי כמו שהחלה הרעה בימי יאשיהו כן תבוא כולה׳.

רש"י: ׳נמצינו למדין ששלשים שנה שמנה לתחילת היובל מנה, שהיובל האחרון התחיל בתחילת י"ח ליאשיהו, היא השנה שמצא חלקיהו את הספר׳.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

עם מה מתמודד יחזקאל?

 

ספר יחזקאל נפרש על פני תקופה של כ-22 שנים, המתוארות כשנים הרות גורל בעם ישראל: החל מהשנה החמישית לגלות המלך יהויכין (שנת 593 לפנה"ס), וכלה בכחמש עשרה שנים לאחר חורבן בית המקדש הראשון, ועשרים ושבע שנים לאחר גלות יהויכין (שנת 571 לפנה"ס). בשנים אלה היה צורך להתמודד לראשונה עם נסיבות שלא היו כמותן בעבר בכל תולדות עם ישראל:

ראשית, התמודדות עם קיומו של העם באותה העת בשני מרכזים – האחד ביהודה והשני בבבל – כאשר בכל אחד מהם קיימת קבוצה המשמרת זהות נבדלת.

שנית, חורבן המקדש והגליית העם בשנים אלה מארצו יצרו מצב שבו היה צורך לראשונה להתמודד עם אתגר שימור הזהות של העם גם בהעדר מקדש, בגולה, במנותק מארצו וללא עצמאות מדינית.

נראה כי נבואת יחזקאל ניתנת לגולים שגלו איתו בגלות יהויכין לבבל.

מטרת נבואותיו של יחזקאל בשנים שקדמו לחורבן היא ליידע את העם כי ה' עזב את מקדשו בירושלים; על כן הוא מתאר בפרוטרוט את מעשה מרכבה ומסעות כבוד ה' אל מחוץ למקדש (בעיקר בפרק א' ובפרקים י'-י"א). יתרה מכך, הוא מדגיש כי חורבן בית המקדש הוא רק עניין של זמן, וכי למעשה כבר בשנים הקודמות לחורבן, ירושלים טמאה וכבוד ה' איננו בתוכה (א', כח-ג', טו; כ"ד, טו-כז) ותפקידו של הנביא הוא להיות 'צופה' לנעשה (ג', י"ז-כ"א; ל"ג, א-ט). גם מעשיו הסמליים של הנביא (בעיקר בפרקים ד'-ה') מחזקים מסר זה, ששיאו בתיאור חטאי העם והשחתת העיר (בעיקר בפרקים ח'-י"א, ט"ז, כ"ג).

חורבן המקדש והגליית העם מארצו מעלים בעם קשיים נוספים אליהם מתייחס הנביא בנבואותיו:

מהי תפישת הגמול לאדם הפרטי? (פרקים י"ד, י"ח ו-ל"ג),

מהו היחס הרצוי לבבל? (פרק י"ז),

מהו מעמדה של הברית בין עם ישראל והקב"ה, עתה לאחר שהופרה על ידי העם והמקדש נחרב? (בעיקר בפרקים כ' ו-ל"ו).

המענה הנבואי לשאלות אלה אף מניח את התשתית להבנת אופייה של גאולת ישראל בעתיד (בפרקים ל"ד-מ"ח), וכן את נבואותיו לגויים (בפרקים כ"ה-ל"ב) – הפרקים שבהם טמונה תכלית המסרים הנבואיים שבספר.


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

רק לא לראות את הפורענות

"וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ לְעֵינָיו וְגַם אֶת כָּל שָׂרֵי יְהוּדָה שָׁחַט בְּרִבְלָתָה. וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם וַיְבִאֵהוּ מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה וַיִּתְּנֵהוּ בבית [בֵית] הַפְּקֻדֹּת עַד יוֹם מוֹתוֹ" (ירמיהו נ"ב, י-יא) 

 

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צא ד"ה לא אוכל

"לא אוכל אנכי לבדי וגו' ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג" (במדבר י"א, יד-טו) - לפי שהראה הקדוש ברוך הוא למשה סדר פורענות העתידה לבוא עליהם.

היה ר' שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שיצא ליהרג הוא ובניו. אמר לספקלטור: הרגני עד שלא תהרוג את בניי. לא כשם שנאמר בצדקיהו "וישחט מלך בבל את בני צדקיהו לעיניו" (ירמיהו נ"ב, י) ואחר כך "ואת עיני צדקיהו עור" (שם, יא).

כך אמר משה לפני המקום: "אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג" - הא יפה לי להרגני תחילה ואל אראה בפורענות העתידה לבוא עליהם.

 

 

 

ספרי במדבר - מדרש תנאים לספר במדבר מבית מדרשו של רבי ישמעאל. הוא מכונה, יחד עם שאר מדרשי התנאים, 'מדרש הלכה' משום שיש בו עיסוק נרחב בהלכה (מה שאין כמעט במדרשים מתקופת האמוראים) אך יש בו גם הרבה דרשות אגדה. (מתוך:  ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)

Volver al capítulo

מראות אלוקים

"נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א', א)


הביטוי "מראות אלוקים" מופיע כמה פעמים בספר יחזקאל. האם ביטוי זה מבטא את גדולת המראות שיחזקאל רואה או שמא להפך?
 

רש"י: 

על שם שלא היה רואה באספקלריא מאירה קורא אותה "מראות אלהים", כעין חלום ולא ממש,

וכל הנביאים אף הם מתוך אספקלריא שאינה מאירה ראו חוץ ממשה רבינו.

הוא שנאמר "וביד הנביאים אדמה" (הושע י"ב, יא).


רד"ק: 

ומה שאמר "מראות אלהים" רוצה לומר מראות גדולות ונפלאות

כי דרך הכתוב כשרוצה להגדיל הדבר סומך אותו לאל

כמו "עיר גדולה לאלהים" (יונה ג', ג), "כהררי אל" (תהלים ל"ו, ז), "ארזי אל" (שם פ', יא), "מאפל יה" (ירמיה ב', לא), "שלהבת יה" (שיר השירים ח', ו).

 

לחצו על הנושא "יחזקאל - מראות אלוקים" במגירת ההקשרים, ומצאו את כל המקומות בהם מופיע ביטוי זה בספר יחזקאל וכן מאמרים ושיעורים העוסקים בנושא.

Volver al capítulo

He Who Answered Avraham – He Who Answered Yitzhak

Near the end of Slihot every night, the evocative piyut “Mi She’Ana” (“He Who Answered”) is recited. It recounts Biblical personalities whom God answered and helped in their times of crisis or distress, and turns to God to answer us as well.

The first lines of Mi She’Ana read: “He who answered Avraham on Mount Moriah—He will answer us” and “He who answered Yitzhak his son as he was bound on the altar- He will answer us.”

The piyut mentions that God answered both Avraham and Yitzhak at Mount Moriah during Akeidat Yitzhak (The Binding of Yitzhak).  

Avraham was commanded to bring Yitzhak to Mount Moriah as an offering, but the Divine Messenger ordered him to stop at the last moment. Avraham found a ram in the thicket, which became the burnt offering instead of Yitzhak. Avraham was in a moment of terrible crisis- caught between the need to obey God’s command - and the natural need to protect his son.

The episode of the Binding of Yitzhak is often presented as a major test of Avraham- what could be more horrifying for a parent than the threat of losing a child, and how much worse must be the command to sacrifice that child. God sending the message at the critical moment that Yitzhak was not to die was an intense moment answering Avraham’s silent, wordless cry.

God “answered Yitzhak”—Yitzhak had the terrifying “privilege” of helping his father fulfill a Divine command. One can only imagine the terror after the mounting suspense and tension, as Avraham carried the wood without an animal and finally began to bind Yitzhak. Avraham began to raise his hand for the slaughter- but God ordered him to stop. Yitzhak, who had been confronted with imminent death, was suddenly answered from above and able to continue his life.

Volver al capítulo

את מי צריך לנחם?

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם" (ישעיהו מ', א)  

 

מדרש זוטא - איכה (בובר) פרשה א ד"ה [טז] דבר אחר

דבר אחר "נחמו נחמי עמי" (ישעיה מ', א) - למי צריכים לנחם - לי או לה? 

למי שמתה אשתו למי מנחמים? לא לבעל? כך נמשלה ציון למתה, שנאמר: "במחשכים הושיבני כמתי עולם" (איכה ג', ו), לא לי צריכים לנחם? נחמוני, נחמוני. 

כיוצא בו למה הדבר דומה? למי שנשבו שני בניו בחייו, למי מנחמים? לא לאביהם? כך "בני יצאוני ואינם" (ירמיה י', כ). 

כיוצא בו למה הדבר דומה? למי ששרפו את ביתו, הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: "וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית הגדול שרף באש" (ירמיה נ"ב, יג). 

כיוצא בו למה הדבר דומה? למי שנקצץ כרמו, למי מנחמים? לא לבעל הכרם? כך ישראל כרמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "כי כרם ה' צבאות בית ישראל" (ישעיה ה', ז), מי צריך להנחם? לא אני? 

הוי "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ', א) - נחמוני נחמוני עמי...

 

Volver al capítulo

Pages

x

Lee el Tanaj cómodamente. ¡Instala nuestra App en tu pantalla de inicio!

📲 Instala nuestra App

Toca el botón de Compartir (el icono de un cuadrado con una flecha hacia arriba) en la barra de Safari, desliza hacia abajo y selecciona 'Agregar a la pantalla de inicio'.