אין צדיקים

בתחילת פרק ט', רואה יחזקאל ששה אנשים מגיעים עם כלי משחית בידם מכיוון צפון (המוכר כמקום הגעת פורענות). תפקידו של הסופר הוא לסמן, באמצעות תו על המצח, את אלה המביעים צער על התועבות הנעשות בעיר כדי שיפסחו עליהם, בעת שלגבי כל היתר ניתן הציווי להכות בהם ללא חמלה. התיאור המפורט והמוחשי ממחיש כי המציאות המתוארת איננה תיאורטית.

מעשה זה מהווה נדבך נוסף לתפישת הגמול האישי ביחזקאל. גם בדור שלא ניתן לשנות בו את גזרת החורבן, הצדק האלוקי ניכר בכך שהצדיק יחיה בצדקתו ורק הרשע ימות בחטאיו. עם זאת מודגש כי כל החוטאים יהרגו ("זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית", פס' ו).

במקביל להגעת האנשים, כבוד א-לוהי ישראל מתחיל את מסעותיו מחוץ למקדש.

בהמשך, מתוארת הריגת הזקנים בחצרות המקדש. בפסוקים אלה הגורם לטומאת המקדש הוא צו ה' להרוג בני אדם בחצרותיו – מעשה שאין לו אח ורע במקרא. כיצד מצווה ה' לעשות מעשה שתוצאתו היטמאותו של המקדש בניגוד לציווי לשמור על קדושתו? התשובה טמונה בכך שהבית כבר נטמא כתוצאה ממעשי העם – ובראשם השכבה המנהיגה אותו. טימוא המקדש על ידי ה' מעיד כי כבר בשנה השישית לגלות יהויכין, כשבע שנים לפני החורבן כבוד ה' איננו נמצא בו עוד.

יחזקאל איננו נשאר אדיש למראה:

"וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם וְנֵאשְׁאַר אָנִי וָאֶפְּלָה עַל פָּנַי וָאֶזְעַק וָאֹמַר אֲהָהּ ה' א-להים, הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלִָם?!" (ח).

תגובתו מלמדת כי הוא איננו רואה (במראה הא-לוהי) אנשים שפוסחים עליהם משום שמצחיהם מסומן בתו. ניתן אם כך להסיק כי לא נמצאו צדיקים הראויים להצלתם בעת החורבן.

מתגובת יחזקאל אנו למדים גם על מעורבותו האישית, המתבטאת בבהלה שהוא חש כשדברי הנבואה מתממשים לנגד עיניו וקיים חשש כי אכן מיושבי ירושלים לא ישאר שריד.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

Moshe

Moshe, the fifth of the Ushpizin, is the passionate teacher, prophet, and leader of Israel. He strives for justice, and he is devoted to the Land of Israel. Though his feeling are stirred by the plight of his people, at first he does not want to be the prophet and emissary tasked with confronting Pharaoh and leading Bnei Yisrael out of Egypt. Perhaps the most suited to the task of leader is the one who finds it too great a responsibility. He judges the people all day, until Yitro urges him to delegate. Does Moshe ever feel relieved of this burden? Even from the beginning, he tells God that he is “heavy of speech” – and he certainly is fit for the heavy task of introducing Bnei Yisrael to the Torah, facilitating their special relationship with God, transitioning them out of a slavery, and preparing them to enter the Land of Israel, though tragically, he is ultimately unable to enter the land himself.

Though he desperately wishes to enter the land, when he is told that he is not to enter, he prepares the people as best he can, asking God to delegate his successor in his lifetime, delivers long speeches to prepare the people for the future, and gives his successor his full support, devoting his efforts to ensure a seamless continuity.

For a summary of Moshe's life story click here

To learn more about Moshe, check out the links below:

Moshe: National Leader and Divine Representative

The Young Moshe

Representing God or Representing Israel

Moshe and Midyan

Volver al capítulo

Yosef

Yosef, the fourth of the Ushpizin, is far-sighted. Though at first he provokes the ire of his brothers by sharing with them his dreams of grandeur, he eventually uses his skills to prevent a situation of widespread hunger. He reasons and analyzes dreams and situations, and ultimately understands God’s role in his personal story. He offers to interpret the dreams of the Wine Bearer and Chief Baker, and his God-given talents allow the Wine Bearer to mention him to Pharaoh when the time is ripe. He analyzes Pharaoh’s dreams and offers solutions, and is propelled to a position of great power. He uses his high position to orchestrate a situation wherein his brothers demonstrate repentance and growth, reuniting them all, and arranges food and a place to live for them. After Yaakov’s death, when his brothers worry that he has been waiting to avenge his sale into slavery, he comforts them and tells them that it was God who caused him to be sent to Egypt so that he could provide many people with sustenance.

For a summary of Yosef's life story click here

To learn more about Yosef, check out the following articles:

Tzafnat Pane'ach- The Prince of Egypt

The Story of Yosef: A Fresh Look

Yosef's Teshuva

What if Yosef bears a grudge?

Volver al capítulo

טומאת העם המקדש והארץ

התיאור המפורט ביותר של חטאי העם בפרקנו, מעמיד לנגד עינינו את פרק ד' בספר דברים (ובעיקר פסוקים טו-יט שם). המונחים המשותפים לפרקנו ולדברים ד' הם: סמל (הקנאה), תבנית רמש ובהמה, והשתחוות לשמש. להם יש להוסיף את הגילולים שהופיעו גם בספר ויקרא ואת ביכוי התמוז שהוא תיאור ייחודי ליחזקאל.

ההקשר שבמרכזו נמצאות האזהרות על איסור עבודה זרה בדברים פרק ד' הוא הציווי לעם לקיים את מצוות ה', והאזהרה מפני שיכחת הברית עם ה'. אזהרה מפורשת זו עומדת בסתירה להתנהלות העם, ומדגישה את חטאי העם לא-לוהיהם בתקופת יחזקאל.

התוצאה של העבודה הזרה בה עוסק העם, כפי שנאמר בספר דברים, היא גלות. עם זאת, בנבואת יחזקאל חוזרת ומודגשת העובדה כי מעשים אלו של העם גרמו לטומאת העם, הארץ והמקדש, תוצאה שאיננה מוזכרת בחומש דברים. לעומת זאת, בחומש ויקרא נמצא בשני הקשרים, כי הטומאה נגרמת דווקא כתוצאה מהעיסוק בעבודה זרה:

"אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, לא)

"וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (ויקרא כ', ג)

בדומה לפסוקים אלה, גם ביחזקאל העם והמקדש נטמאים, אך נוספת להם גם טומאת הארץ, שאיננה מוזכרת במפורש בתורה כתוצאה ישירה לעבודה הזרה בה עסק העם. בנוסף לכך, קיים גם הבדל כמותי בין פרקנו לפסוקים בספר ויקרא: בעוד בויקרא שני פסוקים בלבד מציינים כי עבודה זרה גורמת לטומאת העם והמקדש, ביחזקאל עניין זה חוזר ונשנה בשלושים (!) פסוקים. ההכרח לחזור ולהדגיש עניין זה בתקופתו של יחזקאל נעשה מובן על רקע קולם של נביאי השקר המנבאים כי לא רק שהמקדש לא יחרב, אלא גם כלי בית ה' שגלו ישובו למקדש בירושלים (ירמיה כ"ז, טז), וכן כי בעוד פרק זמן קצוב גם הגולים ישובו לארצם (ירמיה כ"ח, ג-ד).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

Yaakov

Yaakov, the third of the Ushpizin, is a traveler, constantly struggling on a journey. As he mentions to his sons and later to Pharaoh, he does not have an easy life. He is beset with many troubles and tragedies. He struggled in the womb, he had to flee for his life when his brother sought to kill him and eventually he had to face that brother. He had to struggle against Lavan, fleeing with his family and then standing his ground in a verbal face-off. Various sons made his life very difficult. He had to move from place to place, again and again. But these struggles led to a strengthening of character and resolve. He stood his ground against Lavan, the mysterious (divine) wrestler, and Esav and prevailed. He refused to be consoled when confronted with Yosef’s apparent death, and hurried to see him when he heard that Yosef still lived. He insisted that he be buried in the Land of Canaan.

For a summary of Yaakov's life click here.

To learn more about Yaakov check out the links below:

Yaakov Struggles

Perceiving Providence

"And Yaakov Was Left Alone"

Yaakov's Blessing

Volver al capítulo

Yitzhak

Yitzhak, the second of the Ushpizin, is an example of devotion. He is described as loving his wife, Rivka and prays for her when she is barren. He faithfully restores the wells dug by his father that had been stopped up by others and follows his father’s path in many ways.

However, unlike Avraham, he dutifully stays in the Land of Canaan, despite the famine. Unlike his children or Yaakov’s children, he does not attempt to deceive his father. As he and his father walk toward Mount Moriah, he may even suspect that he is to be bound on the altar. But after asking his father where the animal for slaughter is and receiving an unclear response from Avraham, the text continues to describe the two of them as walking together in unison. Yitzhak accomplishes what few other sons of great leaders accomplish: commitment to the continuation of his father’s path.

For a summary of Yitzhak's life click here.

To read more about Yitzhak check out the articles below:

The Achievement of Yitzchak Avinu

The Tenacity of Yitzhak

But My Covenant I Shall Establish with Yitzhak

Volver al capítulo

מטה הרשע

"צָץ הַמַּטֶּה פָּרַח הַזָּדוֹן" (יחזקאל ז', י)

פרח הזדון - כלומר: מעשים רעים שעשו ישראל, עתה יפרחו ויציצו

כלומר: שיקחו הגמול והעונש

ונבוכדנאצר קורא [=נקרא] "מטה" כמו "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי" (ישעיהו י', ה)

ונבוכדנאצר גם כן קורא [=נקרא] "זדון" כמו "הנני אליך זדון" (ירמיהו נ', לא)

ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "צמח שולטנא הופע רשיעא".

רד"ק - ר' דוד בן יוסף קמחי, חי בדרום צרפת בין השנים 1160-1235. התפרסם כדקדקן על ידי ספרו "מכלול", הרבה לעיין בפילוסופיה ובמדעים. כתב פירוש לתנ"ך לספרי בראשית, נביאים ראשונים, נביאים אחרונים, תהלים ודברי הימים. פירושו עוסק הרבה בענייני לשון, ניקוד, מסורה, ופירוש המילים. הוא עוסק גם בשאלת חיבור הספרים וזמנם של הנביאים, שאלות היסטוריות וגיאוגרפיות, ובויכוחים עם הפרשנות הנוצרית לכתוב.

Volver al capítulo

החורבן כבר כאן

המילה קץ בולטת בפסוקים א-יב משום שהיא חוזרת שש פעמים בפסוקים אלה, ומשום שנוסף לה פועל נוסף והוא: 'בא' החוזר גם הוא שש פעמים בפסוקים אלה. לאלה נוספים גם הצירופים: 'קרוב היום', 'עתה מקרוב', 'הגיע היום' הקשורים כולם באותו השדה הסמנטי.

הסיבה שבגינה מובלט ה'קץ' הקרב בנבואה היא שהמסר אותו מדגיש יחזקאל הוא כי החורבן כבר בעיצומו.

על מנת להדגיש כי גורלה הצפוי של ירושלים קרב, מגייס יחזקאל אמצעי נוסף: רמיזה מכוונת לסיפור המבול. הוא עושה זאת באמצעות הזכרת המילה 'קץ' יחד עם הצירוף 'מלאה חמס' (כג), הבאים יחד גם בסיפור המבול (בראשית ו', יא-יג). השוואה זו מחזקת את המסר הנבואי העולה מפרק זה כולו: כפי שבדור המבול החמס והשחיתות גרמו ל"קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס" (שם, יג). כך גם בדורו של יחזקאל.

בחלקים האחרונים של הפרק מנבא יחזקאל לראשונה כי המקדש יחולל על ידי זרים ולאחר מכן מצביע על האחראיים העיקריים לכך. למצב זה שנתפש כבלתי אפשרי בעיני העם בבבל כמו גם בירושלים מוקדשות הנבואות הבאות שתחילתן בפסוקים כ-כד.

בסיום, מצביע יחזקאל על כל מנהיגי העם כשותפים בתוצאה.

בפרקים הבאים, יחזקאל רואה במראה א-לוהי כיצד חולל המקדש מקרוב. כחלק מהקונקרטיזציה שיוצר יחזקאל לחורבן, יתכן שתיאור המקדש כמחולל (על אף שלמעשה הוא עדיין בנוי) ישכנע את הגולים שבסביבתו כי אין טעם לקוות לחזור לירושלים יותר.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

הקללות והבטחת הברית

יותר משמונים פעמים מוחה יחזקאל בנבואתו על קיומה של עבודת אלילים בעם, תוך שהוא מכנה את העבודה הזרה במונחים שונים ומגוונים.

התיאורים בפרק ו' ביחזקאל משתמשים באותם מטבעות לשון בהם מתוארים החטאים בפרשת הברכות והקללות בפרק כ"ו בויקרא. מטבעות לשון אלה אינם שכיחים במקרא, ועל כן בעקבות הזכרתם מהדהד באזני קהל המאזינים של יחזקאל פרק כ"ו בויקרא והעונשים המנויים בו.

המסר הנבואי הוא שבעת הזאת העם נענש על המעשים שעשה ומפורטים בויקרא כ"ו, וממילא הוא נענש עתה בעונשים שנמנו שם כגמול למעשים אלו.

נראה כי יש להוסיף לקשר זה חוליה נוספת, אופטימית יותר. בפרק זה בויקרא מוזכרת הברית שבין ה' ועמו בסמוך להוכחתם על מעשיהם הקשים. ברית זו נעדרת מנבואת התוכחה הקשה שבפרק ו' ביחזקאל. הטכניקה בה משתמש הנביא יוצרת השלמה חשובה אשר עומדת ברקע, אף על פי שהיא אינה מצוינת במפורש. פרק כ"ו בתחילתו עוסק בברכה השמורה לישראל במידה וילכו בדרכי ה':

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ... וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם, וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא‑לֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם" (ויקרא כ"ו, ג-יג)

'היגעלות הנפש' אמנם מבטאת את עוצמת התיעוב אליו ניתן להגיע במקרה שבו העם אינו הולך בדרכי האל. אך כאן מלווה ביטוי חריף זה, בנוסחת הברית המעידה על עומק הקשר שבין ה' ועמו. מסר זה אף חוזר ונשנה בסיכומו של ויקרא פרק כ"ו, בו מודגש כי גם כאשר מעשי העם עלולים לגרום לנתק בינם לבין ה', הברית הכרותה ביניהם תעמוד לעם ותגן עליהם גם בשעותיהם הקשות:

"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר... וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם" (ויקרא כ"ו, מב-מה).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון

Volver al capítulo

Avraham

Avraham, the first of the Ushpizin, is a doer. He jumps with alacrity, moving to a strange new Land of Canaan, setting up altars and calling out in the Name of God. He immediately acts to rescue his nephew when he is taken captive, and rushes to welcome unexpected guests. Avraham, the first of the Ushpizin, looks for opportunities to act, to serve God, and to help humankind.

For a summary of Avraham's life story click here

To read more about Avraham, check out the following articles:

Avraham and the Angels

Avraham's Blessing

The Way of Righteousness and Justice

Avram to Avraham