יום ה'

בנבואות על יום ה' במקרא אין אחידות. יתר על כן, עצם המושג "יום ה'" יש לו בספרי התנ"ך כמה וכמה משמעויות. יש שהוא מופיע ככינוי לזמן שבו יראה ה' את גדולתו, ויש שהוא כולל יותר – ככינוי לתקופת שלטונו העתידה של ה'. ואף בדברי נביא אחד כמעט ואין אפשרות לקבוע סולם דרגות ולוח זמנים של אירועי העתיד.

הנה למשל בפרק י"ד בזכריה בא תיאור יום ה' בירושלים. תיאור זה קשור בהתאספות הגויים למלחמה על ירושלים, העיר תלכד, ה' יצא למלחמה בהם והוא עתיד למלוך על כל העולם. ואילו בפרק ט' מופיעה הנבואה שהפכה להיות אבן-שתיה למשיחיות: "גילי מאד בת-ציון, הריעי בת-ירושלם, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות" (ט', ט). מהו איפוא היחס בין שתי הנבואות, מה קודם למה, האם ישנה כאן תלות, או שהן פרקים נפרדים במסכת הגאולה שחזה הנביא?

שינויים אלו בתיאורי יום ה' מתבארים בכך שכל נביא הָראה קטע אחר מהתמונה הכללית של יום ה'. אנו שקיבלנו את נבואותיהם של כל הנביאים רשאים לבנות לעצמנו תמונה כוללת של מאורעות יום ה' כפי העולה מתוך הנבואה בכללותה.

הייעוד "והיה ה' למלך על כל הארץ" (ט) הוא שגור ומקובל אצל נביאים רבים, אולם זכריה מתנבא על קיום מצוות מעשיות על ידי הגויים לעתיד לבוא: עלייה לרגל לירושלים וחגיגת חג הסוכות.

ערך האחדות ידוע לנו מימי בראשית של האנושות. בני-האדם השתמשו בערך זה בצורה שלילית במגדל בבל ודור הפלגה. בניינה של הסוכה, המאגדת ומאחדת את כל היושבים בתוכה, ולא את אלה העומדים על ראש המגדל – סוגרת כאילו את מעגל תולדות האדם בתיקון חטאי-העבר, ומכאן החזון על מלוכת ה' על כל הארץ.

יש בדברים קירבה לחזונו של צפניה על השפה המשותפת בעתיד לכל החברה האנושית, לקרוא כולם בשם ה', לעבדו שכם אחד, שאף בה מנצנץ המוטיב של תיקון פגמי-בראשית בעולם המתוקן.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל

Volver al capítulo

רני ושמחי בת ציון

"רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה'.

... וְיָדַעַתְּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ

וְנָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ... וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלָם.

הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי ה' כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ" (יד-יז)

Volver al capítulo

עוד ישבו זקנים וזקנות

אחת מנבואות הגאולה היפות והידועות היא נבואת זכריה על התמלאות רחובות ירושלים בזקנים ובילדים:

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (ד-ה)

Volver al capítulo

הנביא של ירושלים

יחזקאל וזכריה תיארו את המלחמה באחרית הימים, אך תיאוריהם מתמקדים בגורמים שונים מאד. מהי הפרספקטיבה של זכריה?

זכריה מתאר את המלחמה על ירושלים כמלחמה המנוהלת כנגד ישראל על ידי אומות המתנגדות לשאיפות הלאומיות והדתיות של עם ישראל. גויים אלו אינם רוצים שישראל ישבו לבטח בארץ, אלא חושקים בה לעצמם. על כן, הם באים להילחם כנגד ישראל, מתוך מגמות של אימפריאליזם וכוחנות גיאופוליטית. בכך, נבואת זכריה על תבוסתם הסופית משתלבת במגמה הכללית של הספר, לנבא על תהליכי גאולת ישראל. ספר זכריה פותח בגאולת ישראל בזמן בית שני וימי שיבת ציון, וחותם בגאולה העתידה ובאחרית הימים. הדגשת המעורבות הא-להית במאבקם של הגויים כנגד ישראל הינה חלק ממהלכו הכולל של ספר זכריה, ומהתמקדותו בנושא הגלות והגאולה והשפעתו על מצבם של ישראל בימיו ולעתיד לבוא.

כמו כן, סוף ספר זכריה ממשיך את הקו, העובר כחוט השני לאורכו, של הצבת ירושלים במוקד. הנבואות מתמקדות בירושלים ובנעשה בה, והגאולה היא גאולת ירושלים. זכריה מנבא על גאולת בית שני אשר הייתה, בעיקרה, גאולת המקדש והעיר. המערכה הכלל ארצית, של השבטים וחלוקת הארץ, קרסה עם גלות עשרת השבטים ולא הושבה על כנה גם בעת שיבת ציון. לכן, אף תיאור אחרית הימים אשר בספר זכריה סובב סביב גורל ירושלים (ואנשי יהודה הנספחים עליה). ירושלים עומדת במרכז התמונה – המלחמה היא עליה, הרעש מתחולל בתוכה ותיקון החטא על ידי הגויים יתרחש על ידי עלייתם לרגל לירושלים. זכריה הוא הנביא של ירושלים. אמור מעתה, נבואת אחרית הימים של זכריה משקפת את הפרספקטיבה הנקוטה לאורך הספר וצומחת מתוכה.

עם זאת, יש להדגיש שנבואת זכריה עוסקת בהיבט האוניברסלי של מלחמות הגויים כנגד ירושלים ומערכות היחסים שבינם לבין הקב"ה בעקבות המלחמה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM

Volver al capítulo

אכזבה מהמנהיגות האנושית

פרק י"א סתום הוא. לא נתבררה כוונתו למפרשים החדשים, ואף הקדמונים נחלקו בו. קושי נוסף מהווים שלושת הפסוקים הראשונים. יש הרואים בהם, סיום נבואה על הרועים שבאה בפרק י'. הרועים נתפסים כאן כמלכי האומות המושלים בישראל. הוראה זו של "רועים" לשרי העמים בין אם הכוונה היא למלך אשור ולנבוכדנצר או למלכי סוריה בימי החשמונאים, דומה שהיא יחידה במקרא. הכינוי "רועים" מופיע תמיד ככינוי למנהיגי ישראל ואילו בפרקנו רומז זכריה בכינוי זה למנהיגי-העולם ומתנבא עליהם פורענות. הוראה זו נשנית אף בפרק י', פסוק ג: "על הרועים חרה אפי ועל העתודים אפקוד".

אפשר שרמוזה כאן אותה אידאה שניסח ישעיהו על דבר "אשור שבט אפו" - של ה'. מלכי אומות העולם הופקדו על הנהגת תבל. הם רועים, מנהיגי הצאן, צאן "האדם", אולם הם מעלו בתפקידם ובמקום הנהגת צדק הם הביאו שעבוד, ובמיוחד לישראל, ועל כן עתיד ה' לצאת למלחמה ולהביסם. "קול יללת הרועים" עולה באוזני הנביא "קול שאגת כפירים" כי שֻדדנו (ג).

אולם יש שרואים בשלושת הפסוקים האלה חטיבה נבואית בפני עצמה, שאין לה קשר לא לפסוקים שלפניה ולא לפסוקים שאחריה, אם כי אחריה בפרק י"א פסוקים ד-יז מופיע תיאור אליגורי על שני רועים. ברם, תיאור נבואי זה הוא סתום מאד ולמרות הניסיונות הרבים לפרשו אין הדברים מתיישבים על הלב. מסתבר שכאן בא תיאור הרועים כמנהיגי ישראל שאף הם מעלו בשליחותם ובעטיים באה מהומה לעולם.

ואפשר שתיאור כפול זה של רועים כמנהיגי העולם ורועים כמנהיגי העם בא כמצע לנבואות החתימה של זכריה בדבר יום ה'. כאילו רוצה לומר מאחר והרועים האנושיים הכזיבו הן במישור האנושי והן במישור הלאומי אין תקנה אלא בשינוי ערכין וכדברי זכריה: "חרב, עורי על רועי ועל גבר עמיתי נאום ה' צבאות, הך את הרועה ותפוצינה הצאן" (י"ג, ז), רק לאחר שידוד המערכות: "והיה ה' למלך על כל הארץ" מחד, ומאידך – "אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלקי" (שם, ט).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל

Volver al capítulo

מספד הדדרימון בבקעת מגידון

"בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" (זכריה י"ב, יא)

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג עמוד א

אמר רבי ירמיה ואיתימא [=ויש אומרים] רבי חייא בר אבא:

תרגום של תורה - אונקלוס הגֵּר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע.

תרגום של נביאים - יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם? עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם; גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל.

מאי שנא דאורייתא דלא אזדעזעה, ואדנביאי אזדעזעה? [=מדוע בתרגום התורה לא הזדעזעה הארץ, ובתרגום הנביאים הזדעזעה הארץ?]

דאורייתא מיפרשא מלתא, דנביאי איכא מילי דמיפרשן, ואיכא מילי דמסתמן. [=מפני שבתורה המילים כבר מפורשות בתורה עצמה, ואילו בנביאים יש מילים סתומות שהתרגום מגלה אותן]

דכתיב: "ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרמון בבקעת מגדון" (זכריה י"ב, יא)

ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר [=אלמלא התרגום של פסוק זה, לא היינו יודעים מה משמעותו]:

ביומא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד, וכמספדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו. [=ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד על אחאב בן עמרי שהרגו הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד, וכמספד על יאשיהו בן אמון שהרגו פרעה נכה בבקעת מגידו]

Volver al capítulo

נביאי שקר בימינו

"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (זכריה י"ג, ב)

"והיה ביום ההוא... אכרית את שמות העצבים" - עד שגם במותם לא יזכרו עוד.

"וגם את הנביאים" - הם נביאי הבעל שימצאו עוד בהודו חינא ויאפאן שעובדים עדיין לגלולים, וכן המנבאים שהם הדרשנים הנואמים נאום בניב שפתים להמשיך בני אדם אל אמונת הבל, יסיר מן הארץ, כמו שכתב הרי"א שעוד נמצא בארץ ישראל נביאי דת הקאראן שנופלים על הארץ כנכפים ומדברים דברי נביאות בשם נביא השקר שלהם ברוח הטומאה שחל עליהם, ואז יעביר ה' רוח שקר הזה.

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo

הרועה הגרוע והרועה הטוב

במרכז הנבואות שבפרק י' מפסוק ג ועד פרק י"א פסוק יז, עומדים הרועים. הנבואה הראשונה פותחת: "על הרועים חרה אפי ועל העתודים אפקוד, כי פקד ה' צבאות את עדרו את בית יהודה" (י', ג). השליטים הזרים, הרָעִים, מדומים לרועים והעם מדומה לצאן. ה' יפקוד על הרועים הרעים של עמו ויקבץ נדחי ישראל אל אדמתם, והוא בעצמו ימלוך עליהם.

דימוי המנהיגים לרועי צאן הוא דימוי שכיח במקרא. בדרך כלל, תכונות המצויות ברועה הצאן הן תכונות המתאימות למנהיג.

אולם, הנביא יחזקאל בפרק ל"ד מדבר על רועי ישראל שלהם חסרו תכונות מרכזיות של רועה טוב. הדבר התבטא בהתייחסותם אל הצאן:

"את הנחלות לא חיזקתם, ואת החולה לא ריפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת הנדחת לא השבותם, ואת האובדת לא בקשתם, ובחוזקה רדיתם אותם ובפרך, ותפוצינה מבלי רועה, ותהיינה לאוכלה לכל חיית השדה, ותפוצינה" (יחזקאל ל"ד, ד-ה)

רועים כאלה אינם ראויים להנהיג את העם ולפיכך יועברו מתפקידם:

"הנני אל הרועים, ודרשתי את צאני מידם, והשבתים מרעות צאן..." (שם, י).

הקב"ה בכבודו ובעצמו, אומר יחזקאל, יהיה הרועה:

"אני ארעה צאני ואני ארביצם, נאום ה' אלוהים. את האובדת אבקש ואת הנידחת אשיב ולנשברת אחבוש ואת החולה אחזק ואת השמנה ואת החזקה אשמיד, ארענה במשפט" (שם, טו-טז).

פסוקים דומים אומר זכריה:

"כי הנה אנכי מקים רועה בארץ, הנכחדות לא יפקוד, הנער לא יבקש, והנשברת לא ירפא, הניצבה לא יכלכל, ובשר הבריאה יאכל, ופרסיהן יפרק. הוי רועי האליל, עוזבי הצאן, חרב על זרועו, ועל עין ימינו, זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה" (זכריה י"א, טז-יז)

גם ירמיה, בפרק כ"ג, משתמש בדימוי הרועים בנבואה על יהויקים ויכניה אשר התעו את צאן מרעיתם.

זכריה משתמש בדימוייו במוטיבים הדומים לאלה של ירמיה ויחזקאל ואפשר לראות שאף הושפע מהם: "אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים" (זכריה י', ח), "ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד, ותקצר נפשי בהם, וגם נפשם בחלה בי" (שם י"א ,ח).

ומבטיח הקב"ה:

"וארעה את צאן ההרגה, לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות, לאחד קראתי נעם, ולאחד קראתי חובלים, וארעה את הצאן" (שם י"א, ז).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

הבסיס של היהדות ניתן במרה

קיים מגוון רחב של אפשרויות להבנת החוק והמשפט שניתנו לנו במרה: החל מן הביאור שלפיו במרה הצטווינו על עניינים מוסריים כלליים, דרך הסבורים שהדגש הוא על ערכי הבית והמשפחה, או אלו הסבורים שניתנו לנו מצוות שעניינם בסדר הציבורי. אלו שסבורים שנטבעו בנו אפיקי ציווי מגוונים, או אחרת, שניתנו לנו הנהגות ודרך ארץ. יחד עם אלו הסבורים שאמונה באל אחד וייחודו הייתה התוכן המרכזי של האירוע וכן אלו הסבורים שהגישה לארון הספרים היהודי הוא שקדם למעמד הר סיני.

המשותף לכל הדעות הללו, שהן מציגות יהדות רב רבדית ורב שכבתית. ישנו רובד בסיסי שעל גביו נבנית תורה שלימה. לאדם דתי השומר תרי"ג מצוות יש קוד בסיסי שיוצר את תודעתו כיהודי, ואולי אף קודם לכן, כבן אדם ובן נח. רק מאוחר יותר וכקומה נוספת ישנם תורה ומצוות שניתנו במעמד הר סיני. התפיסה הזו אינה רק עובדה היסטורית היא מבנה את התודעה היהודית שלנו.

דו"ח גוטמן (אביחי) שפורסם לאחרונה תיעד כיצד הרבדים הללו מוצאים את ביטויים באופן ברור וניכר לעין בחברה הישראלית. על פי הדו"ח רוב מכריע של הישראלים מעיד על עצמו שהוא מאמין באלוקים, בכל שכבות החברה מקיימים ושומרים על הפולקלור היהודי באמצעות הקפדה על סממנים יהודיים כדוגמת הדלקת נרות שבת וקידוש, טקסי חיים אחרים ומנהגי אבלות. צעידה בעקבות המידרג החברתי מגלה מהם תכני הקליפה ומה הם תכני הגרעין. מתוך הפרשה מתבאר שגישת האנשים המתועדים בסקר אינה המצאה אקראית, פרי 'שופינג' הלכתי. מתברר שגם אלה ששומרים רק חלק מן המצוות ממחישים וחושפים במעשיהם את השכבות הגאולוגיות של היהדות, מיהודי סיני ועד יהודי מרה. מאלו המקיימים ושומרים הלכה לפרטיה ודקדוקיה ועד אלו הנאמנים לברית הבסיסית. אלו מקיימים במעשיהם ובתודעתם את זיכרון ההליכה המשותפת במדבר בארץ לא זרועה.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר בית מורשה

Volver al capítulo

Yosef's Reporting

The story of Yosef’s sale as a slave, which we read in Parashat Vayeishev, begins when Yaakov sends Yosef to check on his brothers, who were tending to Yaakov’s herds in Shekhem: “Go, please, and see the wellbeing of your brothers and the wellbeing of the sheep, and bring the news back to me” (37:14). Yosef heeds his father’s command, and he goes to see his brothers, who proceed to throw him into a pit, from where he is later taken (either by the brothers or others) and sold into slavery.

Yaakov’s request that Yosef bring him information about his brothers’ wellbeing might be viewed as a point of contrast with the Torah’s description earlier, in the second verse of Parashat Vayeishev: “Yosef brought negative information about them to their father.” Whereas previously Yosef reported to Yaakov about his brothers’ perceived wrongdoing, now he is told to report about their wellbeing.

The message conveyed by this contrast, perhaps, is that the antidote to gossip and tale-bearing is inquiring into other people’s wellbeing. Rather than “dig” for unflattering information about people, we should instead be “digging” for information about their condition and whether they need help that we can provide. The way we overcome the natural tendency to look for the negative side of people is to focus our attention on their needs and try to ensure they are being met.

Indeed, commenting on Yaakov’s request that Yosef report on “shelom achikha” (“your brothers’ wellbeing”), Rav Simcha Bunim of Pashischa explained that Yaakov instructed Yosef to search for his brothers’ “sheleimut” – “completion” – meaning, all their admirable qualities and achievements. In contrast to Yosef’s earlier practice of bringing back news of his brothers’ alleged failings, his father asked him to report on their “sheleimut” – their positive qualities. It is possible that Rav Simcha Bunim did not actually intend this reading as the actual interpretation of the verse. Rather, he perhaps meant that by focusing our attention on “shelom achikha,” concerning ourselves with other people’s needs and well-being, we can overcome our critical tendencies and look upon them favorably, seeing all their admirable qualities rather than viewing them negatively.

Volver al capítulo

יום ה'

רני ושמחי בת ציון

עוד ישבו זקנים וזקנות

הנביא של ירושלים

אכזבה מהמנהיגות האנושית

מספד הדדרימון בבקעת מגידון

נביאי שקר בימינו

הרועה הגרוע והרועה הטוב

הבסיס של היהדות ניתן במרה

Yosef's Reporting

Pages

📲 Instala nuestra App