זה שאמר הכתוב (משלי י"א, כא): ”יד ליד לא ינקה“. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: לא תעשו את התורה על מנת לקבל פרס שכרה מיד, שכל העושה כך נקרא רע ואינו מתנקה, שלא הניח לבניו כלום. שאילו בקש אברהם שכרן של מצות מיד, איך היה אומר משה (שמות ל"ב, ג): ”זכור לאברהם“? וכן אליהו אמר (מלכים א י"ח, לו): ”ה‘ אלהי אברהם וגו‘“, ואני נזכר להם. אבל באומות העולם, אם עשו מצות, מיד ליד אני נותן שכרן, שנאמר (דברים ז, י): ”ומשלם לשונאיו“ - בעולם הזה, ואין בידו בעולם הבא. מהו (שם) ”לא יאחר“? אינו נותן לשונאיו ממה שלאחריו, אלא ממה שלפניו.
משל למה הדבר דומה? לאדם שיש לו משא ה‘ ליטרין או של י‘ ליטרין לפניו - פושט ידו ונוטל. אבל אם היה משא של חמשים ליטרא - טוענו על כתפיו לאחריו. כך מתן שכרן של מכחישי ה‘, כאדם שנושא משא קל לפניו, אבל מתן שכרן של צדיקים משא גדול שעל הכתף. אמר דוד (תהלים ס"ח, כ): ”ברוך ה‘ יום יום יעמס לנו“. הצדיקים מתן שכרן לאחריו, שנאמר (תהלים צ"ד, טו): ”ואחריו כל ישרי לב“. אמר משה לישראל: תהיו יודעים שהמצות שאתם עושים שמורות לכם לעתיד, שנאמר (דברים ז', יב): ”ושמר ה‘ אלקיך לך את הברית והחסד“, ולעולם הבא הקדוש ברוך הוא נותן שכרן, שנאמר (ישעיה מ', י): ”הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו“. והן רואין ומתמיהין ואומרים, כל הטוב הזה היה מתוקן לנו? שנאמר (תהלים ל"א, כ): ”מה רב טובך אשר צפנת ליראיך“, עד כאן.
ובמדרש הזה חכמה נפלאה, שראוי שיהיה מתן שכרן של צדיקים דוקא בעולם הבא, ולא מיד, ומתן שכרן של אינם צדיקים בעולם הזה. וזה כי כל דבר שהוא במדרגה היותר עליונה, אינו יוצא לפעל מיד, והדבר שאינו כל כך במדרגה יוצא לפעל מיד. ודבר זה ביארנו אותו והארכנו בו בחבור 'נצח ישראל'. והוא דבר מבואר וברור מאד, שכן נראה כי הנמצאים והנבראים אשר הם יותר שלמים, ויותר במדרגה, אינם ממהרים להיות נמצאים בפעל, כמו אותם שהם אינם כל כך במדרגה, ואין כאן מקום זה.
וזה שאמר כי מתן שכרן של מכחישי ה‘, מפני שהוא קטן ופחות במדרגה, הוא יותר קרוב לצאת לפעל. וזה שמדמה אותו אל מי שיש לו משא קטן, שהוא נושא אותו לפניו, והוא קרוב אל המקבל, בשביל שהוא קטן, וכך מתן שכרן של מכחישי ה‘. ומי שאינו צדיק גמור, מפני שאין שכרו דבר גדול, לכך הוא יותר קרוב להיות נמצא למקבל.
אבל מתן שכרן של צדיקים, לפי גודל מדרגתו העליונה, אינו ממהר להיות יוצא אל הפעל, כמו שכל דבר שהוא במדרגה היותר עליונה אינו ממהר להיות נמצא בפעל. ולכך מדמה מתן שכרן של צדיקים למי שהוא נושא משא על כתפיו, לאחריו של אדם, ואינו ממהר להיות יוצא אל הפעל לתת למקבל.
וכן בעצמו הקדוש ברוך הוא משלם לצדיק את חטאיו בעולם הזה, כאשר אין הצדיק ראוי לשכר שלו בעולם הזה, ולכך נפרע על חטאיו בעולם הזה. וכן החטאים של הרשעים אינם בעולם הזה, בשביל שהוא מיוחד לתשלום שכר מצות בעולם הזה, מן הטעם אשר התבאר.
(מתוך: 'תפארת ישראל' למהר"ל , פרק ס)
מהר"ל - רבי יהודה ליווא (=ליב) בן ר' בצלאל נולד כנראה בפוזנא שבפולין סביב שנת ר"פ (1520). למד תורה מפי אביו ובישיבות שונות. כיהן כרב בפוזנא וכן בעיר פראג שם נחשב לגדול הרבנים ולמנהיג יהודי העיר. ספריו המשלבים בין חז"ל ומקורות מהקבלה והפילוסופיה הפכו לספרי יסוד מחשבתיים.
