רמז לברכת כהנים

 

ר‘ יצחק ערמאה בסידורו 'עקדת יצחק' כתב שמזמור ס“ז הוא ”מזמור נכבד ומעולה“ וחשיבות רבה יוחסה למזמור בתורת הסוד. המספר שבע הוא יסוד מרכזי במזמור: שבעה פסוקים (בלי הכותרת), ארבעים ותשע מילים, ובפסוק המרכזי ארבעים ותשע אותיות (ה). המקובלים ערכו אותו בצורה של מנורה בעלת שבעה קנים ושיבחו את האומר מזמור זה ומשווה לנגד עיניו את צורת מנורת המקדש. המזמור נאמר בנוסח עדות המזרח לפני תפילת ברוך שאמר בימי חול, וכן לאחר תפילת מנחה ולפני קדיש יתום בימי חול; לאחר ספירת העומר; לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת, כסימן ברכה לקראת השבוע החדש ובתיקון לאה שבתיקון חצות על פי האר“י.

א. פס‘ ב שבמזמור רומז בצורה ברורה לברכת כהנים בספר במדבר (ו‘, כד-כו). מה ההבדל בין הסדר המופיע בברכת כהנים לבין הסדר המופיע במזמור?

ב. למשמעות העניין עיינו בדבריו של משה זיידל בספרו ”חקרי מקרא“:

אך יש גם, כנראה, שבמתכוון וביודעים השתמשו במליצותיהם של חוזי הדורות הקודמים, כשהמליצות הללו הביעו נאמנה ובעז את חזונם הם. בדרך זו יצרו קשר בינם ובין קודמיהם, וגשר בינם לבין קהל השומעים, שספרות הקדש היתה ידועה גם להם. ואף גם זאת – משנה תועלת וכפלים לתושיה בדרך זו. כי כל מליצה שכזאת מעוררת בלב השומע, על פי אסוציאציה, גם את המון הרעיונות הקשורים בה והמלוים אותה מדור לדור, ובעושר ובחוסן הצפון בה היא מגדילה לעשות ולפעול על נפש השומע.

והנני להעיר את הקורא על תופעה מענינת שעמדתי עליה – ת“ל – אגב דרכי בעבודתי זו, והיא: סדר של ”כיאסמוס“ בהקבלה. הנביא המשתמש במליצות פסוק המרחף לנגד עיניו, משתמש בהן בסדר הפוך, מקדים את המליצה המאוחרת באותו פסוק ומאחר את המוקדמת. למשל:

1. ביום חבש ה‘ את שבר עמו                           הרופא לשבורי לב

   ומחץ מכתו ירפא (ישעיה ל‘, כו).                    ומחבש לעצבותם (תהל‘ קמ“ז, ג).

2. על כן שמים ארגיז                                       לפניו רגזה ארץ

    ותרעש הארץ ממקומה (ישעיה י“ג, יג).           רעשו שמים (יואל ב‘, י).

ג. לברכת כהנים יש אזכורים נוספים. עיינו במקורות הבאים והשוו את סדר הופעת רכיבי הברכה ואת המשמעות הייחודית שמוענקת לה בכל אחד מהאזכורים:

דברים כ“ח, נ: יִשָּׂא ה' עָלֶיך גּוֹי מֵרָחקֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ... גּוֹי, עַז פָּניִם, אֲשֶׁר לא-יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לא יָחןֹ.

מלאכי א‘, ח-ט: וְעַתָּה חַלּוּ-נָא פְנֵי-אֵל, ויִחָנּנֵוּ; מִיֶּדְכֶם, הָיְתָה זּאֹת--הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים, אָמַר ה' צְבָאוֹת. מִי גַם-בָּכֶם וְיִסְגּרֹ דְּלָתַיִם, וְלא-תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם; אֵין-לִי חֵפֶץ בָּכֶם, אָמַר ה' צְבָאוֹת, וּמִנְחָה, לא-אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם.


מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

הריעו לאלוקים

Volver al capítulo

קרבת ה' וברכתו

Volver al capítulo

אשרי הבוטח

"יִשְׂמַח צַדִּיק בַּה' וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב" (תהילים ס"ד, יא)

 

לזה רוח הקדש תשיב אמריה לו ותאמר, כי טוב לצדיק ישמח בה' ולא יהרהר על פועלי הרעה אם יפקדו אם לאו, וחסה בו יתברך כי נאמן הוא ויבטח בו כי הוא יעשה, באופן שיתהללו כל ישרי לב הם הבלתי מהרהרים גם כי יראו רשע וטוב לו וכיוצא בזה, כי קב"ה לאו וותרן הוא (ב"ק נ א), ועתיד הוא לשלם שכר גדול וטוב לישרי לב הבלתי מהרהרים אחר מדותיו יתברך, עד גדר שיתהללו כל ישרי לב על מדתם זו, שיאמרו אשרינו שלא הרהרנו וסבלנו, כי גדול ורב ורם זכותנו מאתו יתברך.

 

 

 

אלשיך - ר' משה אלשיך (1507-1600), נולד באדריאנופול, למד אצל ר' יוסף קארו. עלה לארץ והתיישב בצפת, שם היה דיין, פוסק הלכה ועמד בראש שתי ישיבות. נסמך על ידי ר' יוסף קארו. פירושו על התורה נקרא "תורת משה", ומבוסס על דרשות שלו.

Volver al capítulo

על כף המאזנים

"אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד" (תהילים ס"ב, י)

 

אך בני אדם הם הבל, שאין בם ממש, וגם בני איש הגדולים שיש בהם איזה ממש, הם כזב, שהוא דבר הפוסק ואינו מתקיים.

"במאזנים לעלות" - אם תראה בני אדם שעולים ברום ההצלחה הם דומים כמי שעולה בכף מאזנים, שזה סימן שהמה מהבל יחד, כי כשמניחים שני דברים בשתי כפות המאזנים ההבל והקל הוא עולה למעלה ודבר הכבד נופל למטה, כן עלייתם הוא סימן שהם מהבל ואין להם כובד וממש בעצמותם.

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo

מזמור המנורה

 

מזמור ס"ז בתהילים הוא מזמור מוכר מאוד, והוא גם נאמר בהרבה הזדמנויות. אנשים רבים נוהגים לומר מזמור זה בכל יום, בימי ספירת העומר לאחר הספירה אומרים מזמור זה, והוא גם נכתב הרבה פעמים בצורה של מנורה, צורה שאנו מכירים מחלק מהסידורים, ואף בבתי הכנסת צורה זו מופיעה כתמונה על הקיר או כרקומה על הפרוכת. הציור הזה של המנורה בשילוב מזמור ס"ז מופיע הרבה פעמים עם הכיתוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד".

כמו שניתן לראות מהציור של המנורה, מזמור זה כתוב בצורה סימטרית, כך שמכל שני פסוקים מהקצוות השונים עולים דברים דומים. שני הפסוקים הקיצוניים הם בקשה שה' יברך אותנו. בפסוקים הבאים מופיע אזכור לארץ ולאדמה, שמתברכות מהקב"ה. בפסוקים הפנימיים יותר מופיעים שני פסוקים זהים, המראים את התודה של כל העמים, והפסוק האמצעי מתאר את השמחה של הגויים בה', את מלכותו בעולם ואת הנהגתו בכל.

אלמנט מיוחד נוסף שקיים במזמור - דבר שניתן לראות גם מצורת המנורה - הוא השילוב בין שמיים לארץ בכל פסוק. בכל הפסוקים יש חלק אחד שמופנה לקב"ה ולדרכיו, וחלק אחר שמופנה לבני האדם ולדרכם בארץ. לדוגמא בפסוק "יודוך עמים א-להים, יודוך עמים כולם" (ו) החלק הראשון הוא שבח לקב"ה שהעמים הולכים לשבח אותו והחלק השני הוא פניה לעמים שכולם צריכים לשבח את ה'.

בגלל סיבות אלו מזמור זה הוא כל כך מיוחד. ההקבלה המשלימה, השילוב המיוחד בין שמיים לארץ, בין בקשות, תודות ופניות לציבור הופך את המזמור לריכוז של כל תמצית התפילה. תפילה היא שילוב של כל מה שמוזכר בפרק זה בתהילים שהפך למעין סמל לתפילה שלמה, ומעין תמצית של החוויה היהודית מול ה'.

 

לעיון נוסף במבנה המזמור ניתן לקרוא את הפוסט מאת ד"ר נתן קלאוס


הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער

Volver al capítulo

איש זקן מתחנן

 

שני המזמורים, ע'-ע"א, הם מזמור אחד (כמו ט'-י'; מ"ב-מ"ג), והכותרת "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּיר" כוללת את שניהם, וגם התוכן שלהם משתלב למכלול אחד.
אבל מה יש "לְהַזְכִּיר" דווקא כאן?

השורש 'זכר' מופיע במקרא פעמים רבות בהקשר של ברית - "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי..." (ויקרא כ"ו, מב) ובהקשרים של דין ומשפט (במיוחד ב'הפעיל') – "מַזְכֶּרֶת עָוֹן" (במדבר ה', טו), "לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי" (מלכים א י"ז, יח), "הַזְכִּירֵנִי נִשָּׁפְטָה יָחַד, סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּק", "...וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה; כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים, וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" (בראשית מ', טו). ויום "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" הוא באמת יום הדין (גם לפי הפשט).

גם זכירת יציאת מצרים וזכירת השבת מקבלות משמעות עמוקה ומובנת יותר, אם הזכירה היא קיום הברית בין ה' לישראל עמו.

מזמור ל"ח – "מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר" – הוא המזמור הדומה לאיוב בספר תהלים, ועיקרו זעקת ישועה של איש מנוגע שעורו מת ועדיין הצלתו אפשרית, ובניגוד לאיוב – "כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד, אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי" (ל"ח, יט).

במזמור ע'-ע"א אנו מוצאים זעקה דומה של איש זקן שכוחו הולך ונחלש, והוא מתחנן – "ה' לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה" (ע, ב) – "אַתָּה ה' אַל תְּאַחַר" (ע, ו) – "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה" (ע"א, ט).


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

יגדל אלוקים

Volver al capítulo

זעקת הטובע, כירמיהו בטיט

 

תפילת הזעקה של הטובע הנרדף, עם הקללות לרודפיו השונאים "חִנָּם", מתאימה לסיפורו של ירמיהו הנביא[1] אחרי השלכתו לבור הטיט (או למצב דומה במקום אחר, ובזמן אחר).

בספר ירמיהו (לח, א-יג), בפרקי החורבן (לז-מה), מתוארת השלכתו של הנביא לבור הטיט, וטביעתו האיטית, בגלל הטפתו בשם ה' לכניעת ירושלִַם לשם הצלתה מחורבן, וגם לכניעת כל לוחם לשם הצלתו האישית.

בהמשך (שם) מתואר מבצע הצלתו של ירמיהו, בזכות "עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׂי" -

(לח, ד-יג) וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ: יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא (=מְרַפֶּה) אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל  הָעָם...  כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם לְרָעָה. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ: הִנֵּה הוּא בְּיֶדְכֶם, כִּי אֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר.

וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר... וַיְשַׁלְּחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים, וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט, וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.

וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס, וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ... וַיְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ! הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא... וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֵת עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר: קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים, וְהַעֲלִיתָ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן הַבּוֹר בְּטֶרֶם יָמוּת. וַיִּקַּח עֶבֶד מֶלֶךְ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ... וַיֹּאמֶר עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל יִרְמְיָהוּ: שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים (=סמרטוטים ובגדים ישנים) תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ, מִתַּחַת לַחֲבָלִים, וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ כֵּן.

וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר...


באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

תשובה ללא חילול השם

Volver al capítulo

Pages

x