נוהגים לקרוא את מזמור ע"ט בימי הזיכרון, מפני שהוא מתאר את החורבן, זועק על מוראותיו, ומבקש נקמה בגויים על פגיעתם בישראל.

שלושה פסוקים מתוך מזמור זה הולחנו על ידי ר' זוסיא פורטוגל מסקולן:

"... יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ, 
תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה, 
וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי" (י-יב)

ר' זוסיא פורטוגל מסקולן חי ברומניה תחת השלטון הקומוניסטי. הלחין ניגונים רבים. גם כאשר ישב בכלא הלחין כמה שירים, וביניהם גם השיר "יוודע בגויים". גם לאחר ששוחרר מהכלא נותר מאחורי מסך הברזל.

השמועות על סבלם של יהודי רומניה הגיעו אל העולם החופשי, וממשלת רומניה בקשה להוכיח כי השמועות אינן נכונות. לצורך כך כינסו את מנהיגי היהודים לסעודת מלווה מלכה, שאליה הוזמן גם רב משוודיה, הרב מלכיור, שאמור היה לדווח על מצב היהודים ברומניה. כל המנהיגים חששו לחשוף את האמת מפני שנציגי המשטרה החשאית היו נוכחים בארוע, ואיימו לאסור את מי שיעז לתאר את המצב כמות שהוא. כאשר הגיע תורו של הר' מסקולן לדבר, הוא קם וחייך, ואמר שכחו אינו חזק בדיבור ובמקום זאת הוא ישמיע את אחד מלחניו. הוא שר, ומילות השיר והמנגינה עשו את שלהם: 

"יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם-עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה: וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל-חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי"

אנקת האסיר נשמעה כצעקה, ולרב השוודי לב שומע ואוזן רגישה. כשחזר מערבה פעל להטבת מצבם של היהודים ברומניה, ובמיוחד לשחרורו של הרבי מסקולן. בשנת 1960 קיבל הר' מסקולן אישור יציאה והגיע לארה"ב.

הסיפור לקוח מתוך האלבום "אחכה לו" - שירים וניגונים שהולחנו בשואה, מבוצעים על ידי אמני ישראל. מחקר ויוזמה: תמיר גרנות וחיליק פרנק.