מתוך "אתר תהילים" של ד"ר בנימין גזונדהייט
הללו את ה' כל גויים
פרק קי"ז מכיל רק שני פסוקים, הלחן שלפניכם מחבר את פרק קי"ז עם פסוקים ראשונים מפרק קי"ח.
"הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים
כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ" (קי"ז, א-ב)
"הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
יֹאמְרוּ נָא בֵּית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (קי"ח, א-ד)
לחן: יעקב תלמוד ביצוע: שי אברמסון
שובי נפשי למנוחיכי
"שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי
כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי" (ז-ח)
מה אשיב לה'
"מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא
נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ
יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו
אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי
לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא
נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ
בְּחַצְרוֹת בֵּית ה' בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָם הַלְלוּיָהּ" (יב-יט)
לחן: אביעזר וולפסון ביצוע: מרדכי בן דוד
מזמור ק"ד והמזמור המצרי
מזמורנו הינו מזמור שבח לה'. בעיקר עוסק המזמור בבריאה ובנבראים. רבים מהחוקרים עמדו על הקשר שבין מזמורנו ובין מזמור מצרי קדום בשם 'תהילת אחנתן לשמש'. אותו שיר מצרי נמצא כחלק מהממצאים בתל עמרנה, ואלו עיקרי הדימיון: (מתוך: י' הופמן, תהלים קד: עיון ספרותי, בתוך: שערי טלמון: מחקרים במקרא והמזרח הקדמון מוגשים לשמריהו טלמון)
'תופע בהדר באפק השמים' השווה: "... הוד והדר לבשת... נוטה שמים" (א-ב)
'תשקע באפק מערב הארץ בחשכה' השווה: "שמש ידע מבואו. תשת חשך ויהי לילה" (יט-כ)
'כל ארי יצא ממאורתו, כל הרמש ישכו. חשך...' השווה: "תשת חשך ויהי לילה... הכפירים שואגים לטרף" (יט-כ)
'הצפרים תעופינה מקניהן' השווה: "אשר שם צפרים יקננו" (יז)
'האניות יהלכון צפונה ודרומה... דגי היאור יפזזו אל פניך' השווה: "שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו" (כו)
'מה רבו מעשיך, נסתרו מפני, האל היחיד' השווה: "מה רבו מעשיך ה'" (כד)
'נתת היאור... וישטוף הריהם... לרוות שדותם בכפריהם' השווה: "המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון... משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ" (י-יג)
'זרחת ויחיו, תשקע ומתו' השווה: "תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון תשלח רוחך יבראון" (כט-ל)
השוואות אלו הובילו את החוקרים להניח שמזמורנו מכיר את השיר המצרי ומבוסס עליו. נראה שמה שחשוב בהקשר הזה הוא הפולמוס של המשורר בתהילים עם המזמור המצרי. המקום הבולט ביותר בפולמוס הוא בפסוק: "מה רבו מעשיך ה'!" (כד). במזמור המצרי מופיע כך: 'מה רבו מעשיך, נסתרו מפני, האל היחיד – אין אחר מבלעדיו' – המשורר בתהילים מבקש להבהיר שהאל היחיד הוא לא האל שמש כי אם הקב"ה – מה רבו מעשיך ה'!
כך גם במזמור המצרי מופיע שהלילה הינו זמן שלילי שהאל שמש לא לוקח חלק בו: 'הארץ בחשכה כמו מת, ישכבו בחדר משכבם וראשיהם מכסים. חשך... הארץ דוממת... תניס חשך ותתן זהרוריך...' כלומר לפי השיר המצרי הנבראים מחכים לשמש שיגאל אותם מהלילה. בתפיסה המקראית, ה' חולש על הכול והוא מחוץ לטבע, ולכן הלילה הוא חלק מהבריאה: "תשת חשך (=אתה מביא את החושך ושולט בו!) ויהי לילה... הכפירים שאגים לטרף ולבקש מא-ל אכלם" (כ-כא) כלומר גם ללילה יש חשיבות בבריאה. ולמעשה כל זה הוא מכיוון ש"כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך" (כד).
(לקריאת המזמור המצרי ראה: י" גרינץ, סיפורים מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה, עמ' 141-135)
(אחנתן ומשפחתו סוגדים לאל אתן)
(מקור התמונה: Jean-Pierre Dalbéra from Paris, France ויקיפדיה)
ברכי וברכו
המזמור נחלק לחמש פסקות: בפסקה הראשונה (א-ה) המשורר מברך את ה' "ברכי נפשי את ה'!" בעקבות הטובות שעשה לנפשו; בפסקה השנייה (ו-ט) המשורר מודיע על טובות ה' לעמו; בפסקה השלישית (י-יד) העם מדבר על הטובות מאת ה'; בפסקה הרביעית (טו-יט) תיאור חיי האדם ודרך ה' ובפסקה החמישית (כ-כב) קריאה לברך את ה'.
הפסקה הראשונה פותחת בקריאה לברכה: "ברכי נפשי את ה'!" (א, ב) והפסקה האחרונה גם היא קוראת לברך את ה': "ברכו ה' מלאכיו..." (כ). אלא שפער משמעותי עומד בין שתי קריאות אלו: בקריאה הראשונה המשורר עצמו מברך את ה' בגלל הטובות שעשה לו ה': "הסלח לכל עונכי הרפא לכל תחלואיכי" (ג). ואילו בפסקה האחרונה הברכה צריכה להגיע מכולם: "מלאכיו, גבורי כח עשי דברו... כל צבאיו משרתיו עשי רצונו... כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו" (כ-כב).
נראה שהמזמור כולו עובר תהליך ושינוי: בפסקה השנייה הטובות שה' עושה הן לעמו אך העם עצמו אינו דובר. כך "יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו" (ז). בפסקה שלאחר מכן העם דובר בעצמו: "לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו" (י) – העם מודה על טובות ה' שעשה עמו ובעיקר על כך שה' גומל טובה תחת רעה. בפסקה הרביעית שוב אין העם דובר אך נראה שלפנינו התקדמות: הדובר מבין את דרכי ה'. בניגוד לאדם - "וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים" (יז). וודאי שהדובר מכוון את דבריו לפסקה הקודמת: "כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו" (יג) – וחסד ה'.. על יראיו וצדקתו לבני בנים" (יז). לאחר כל אלו נמצא את המלכת ה', השיא להכרת התודה: "ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה" (יט).
המשורר מבקש להציג את צרתו שלו כמו הצרה הלאומית. ה' סלח למשורר על עוונותיו וריפא אותו ממחלתו ועשה לו טובות וכך גם לעם: "לא כחטאינו עשה לו ולא כעונותינו גמל עלינו" (י). העם היה בצרה גדולה, וה' הושיעם ועשה להם טובה על אף שאין הם ראויים לכך. על כן כולם צריכים להודות לה' גם "כל צבאיו" (כא) ו"כל מעשיו" (כב) וגם, כפי שמופיע בחתימה: "ברכי נפשי את ה'" (כב).