כל התורה על מזמור אחד
אחרי ה'מדרש' השירי השופע טוב על הבריאה, מזמור קה מסכם בשיר את סיפור התורה. מהבחירה באברהם ובזרעו, השבועה ליצחק, החוק ליעקב, דרך ההצלה מהרעב ביד יוסף, שליחות משה ואהרן, מכות מצרים, יציאת מצרים וניסי המדבר, עד ירושת הארץ למען ישמרו צאצאי האבות את תורת ה', בארץ האבות.
תמצית סיפור התורה במזמור אחד!
בספר דברי הימים א (טז, מפסוק ח) מופיע החלק הראשון של מזמור קה (בשינויים קלים) כמזמור תפילה לפני הארון, ובו פסוקי הבחירה באברהם, השבועה ליצחק והחוק ליעקב, בלי ההמשך. בלי יוסף, משה ואהרן, ובלי יציאת מצרים וניסי המדבר. במקום זה מופיע בדברי הימים מזמור צו (בשינויים קלים), המזמור האוניברסאלי של הצטרפות כל העמים לתת כבוד לה' (ממזמורי 'קבלת שבת'), ויש שם מעבר ישיר מן האבות אל הגויים כולם.
במקום הסיפור הישראלי שבתורה, מופיע אברהם כ"אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז, ה; בלשון המוסלמים, 'אבי המאמינים') - כלומר, הבחירה באברהם, יצחק ויעקב, למען העמים כולם. ודווקא בחתימת המזמור בדברי הימים מופיעה הברכה לה' על קיבוץ גלויות וישועת ישראל "מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם" (דברי הימים א טז, לו; תהילים קו, מז-מח).
המזמור מדברי הימים הוא שזכה להיכנס לסידור התפילה בראש 'פסוקי דזמרא', עם הברכה שבסופו, וכך אנו יכולים לִצְפות בשלבים המוקדמים ביותר של עיצוב התפילה המסודרת, ממזמור קה לדברי-הימים, ומשם לסידור.
באדיבות אתר 929
פסוקו של יום
כבר פגשנו מזמורים הבנויים על 'מדרש' שירי של פרשיות בתורה, כמו שירת השבת העתידית, שבה ייעלמו הרשעים כליל. מזמור קד מבוסס על מדרש מרתק לששת ימי הבריאה מפרק א בספר בראשית, והוא מתחבר בסופו למדרש על היעלמות הרשעה לקראת השבת.
אל מול הסמכות המוחלטת של א-להים, "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי" (תהלים לג, ט), מובלט במזמור השפע והטוב שבבריאה, בארץ ("השמים... וכל צבאם" אינם מפורטים גם בספר בראשית);
ליום הראשון במזמור מוקדש רק חצי פסוק, בו נזכר רק אור כ'לבוש' של הבורא.
קצר גם היום השני, בשמים וענני מים (למרות הוספת מלאכים ומשרתים).
תיאור היום השלישי בולע לתוכו את רוב היום השישי; היבשה המתרוממת עם המים הזורמים בנחלים אל הים ומשקים חיות ואנשים, זוכים לתיאור מפורט, יחד עם חסידות מקננות בעצים, ועבודת האדם "לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ", והם מרכז המזמור.
גם המאורות ביום הרביעי משרתים את עולם החי (בחושך) ואת עולם האדם(ביום); לוח המועדים נקבע לפי הירח, משעת השקיעה של השמש, כמו בתורה ובהלכת חז"ל[2]; וכאן בא שבח הבורא על כל מעשיו בארץ: "מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ".
היום החמישי מתקצר, כי הוא מוקדש לים הגדול המלא וגדוש יצורים, שעין האדם איננה רואה ואין טעם לפרטם; האדם הוא רק אורֵח המהלך באניות ב'מגרש המשחק' של הלויתן יציר ה'.
בתיאור היום השישי נותרה רק 'שרשרת המזון' כנתונה מאת ה' לכל היצורים, וחייהם תלויים בה, ואז בא השבח החותם על "...כְבוֹד ה' לְעוֹלָם".
אובדן הרשעים ברעידות אדמה (כמו דתן ואבירם, במדבר טז, ל-לג) יסלול את הדרך לעולם מושלם (בהנחה, שרק רשעים ייספו באסונות טבע).
השם 'שבת' לא נזכר בפירוש, אבל אחרי מזמור צב הרעיון כבר ברור.
באדיבות אתר 929
מתי תבוא אלי?
דרכים שונות יש לחלק את המזמור ולכן לא אנקוט כאן בדרך אחת ברורה. בכל מקרה לכל השיטות המזמור עוסק במשורר שדוחה את הרשעים ומקרב את התמימים-הצדיקים אליו.
השאלה שמעסיקה חלק מן הפרשנים היא במי מדובר? מי הוא הדובר במזמור? בקרב הפרשנים המסורתיים עומדת דמותו של דוד ברקע המזמור (ראב"ע, רד"ק ועוד). ר' ישעיה מטראני כותב כך: "אע"פ שאמרנו "כלו תפילות דוד בן ישי" (תהילים ע"ב, כ) יש לומר: אין מוקדם ומאוחר בספר. וזה המזמור חיבר, כשהיה עומד בשלוותו".
בקרב החוקרים המודרניים גם מקובל שהמזמור הוא מזמור של מלך, שהרי מהמזמור נשמע שהדובר הוא בעל שררה. יש לו משרתים (ו) ויש לדובר המזמור כוח "להכרית מעיר ה' כל פעלי און" (ח). עמוס חכם ב'דעת מקרא' גם אימץ שיטה זו: "מסתבר שהמזמור נועד בעקרו להאמר בפי המלך. והמלך היה אומר את המזמור בשירה ובזמרה במעמד קהל ישראל להודיע ולפרסם, כי הוא נוהג ב"חסד ובמשפט". ואפשר שהיה אומר את המזמור הזה מדי בוקר כעין תפילת שחרית..." (מתוך סיכום המזמור).
אחד הפסוקים שמקשים על ההבנה שמדובר במלך ושלפנינו הצהרה של המלך על מעשיו הוא החלק הראשון של פסוק ב': "מתי תבוא אלי". תמיהה זו של המשורר קשורה באופן ברור אל דרכיו – "אשכילה בדרך תמים!... אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי!" (ב). תמיהה זו של המשורר אינה מתאימה ל"מזמורי מלך" שנתקלנו בהם לפני כן (מזמורים מ"ה, ע"ב ועוד), ובעיקר – אין כאן אזכור למלך.
לדעתי לא ניתן להתעלם מהתלונה "מתי תבוא אלי" (ב) ולכן ייתכן כי המזמור שייך למזמורי הצדיק והרשע והבקשה לקרבת ה'. המשורר מבקש את קרבתו של ה' גם משום שהוא מסיר את הרשעה מהארץ וגם ובעיקר בגלל התנהגותו התמימה והישרה.
עולם חרב ועולם בנוי
גם כאן המַבַּע האישי נושק לציבורי, וה"עָנִי" המתפלל מייצג את העם שממלכתו ומקדשו חרבו; מזמור קב הוא היפוך גמור למזמור קא, משירת התמימות והטהרה של בית דוד, אל ההלם של דור החורבן, במיוחד של הבודדים שנותרו בארץ "כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג".
המשורר המתאר את בדידותו כמי ששָׂרַד בין החורבות של הבית הראשון (או במחנה שבויים בין חורבות במדבר), כנראה גם זכה לראות את הבית השני בבניינו; המהפך הכפול של 'עולם חרב ועולם בנוי'* הוא עיקרו וכוחו המיוחד של המזמור.
____
[*] עולם חרב ועולם בנוי - הרב יהודה עמיטל זצ"ל השתמש בביטוי זה כדי לתאר בשפתו הסיפורית את מה שעבר עליו בשואה, ואת המהפך אל המדינה – "זקני טרם הלבין, וראיתי במשך חיי – כדברי חז"ל – עולם בנוי, עולם חרב, ועולם בנוי"; ראו משה מיה, עולם בנוי וחרב ובנוי, אלון שבות תשס"ב (ראו במיוחד עמ' 113).
באדיבות אתר 929