עולם של חירות
מֵהלל על ישועת דל, אביון ועקרה, אנו עוברים להלל על יציאת מצרים בלי שום מילת פתיחה, כאילו זה המשך ישיר ומתבקש - כמו מפקידת שרה להולדת יצחק וזרעו - כמו מפקידת חנה לשמואל, שמשח גם את שאול וגם את דוד - במעברים ישירים מישועת הפרט להצלת הכלל, וחוזר חלילה.
השיר על יציאת מצרים הופך את קריעת ים סוף, הוצאת מים מסלע, מעמד הר סיני וכריתת הירדן לחגיגה כללית של הבריאה. ים וירדן, הרים וגבעות, ומים בוקעים מצור החלמיש, כולם יצאו במחול כאשר התגלה הנס ההיסטורי, ועם ישראל יצא מֵעבדות לחֵרות. טבע הבריאה יצא במחול, אבל שֵם ה' המפורש לא נזכר כלל במזמור הזה, בהבדל בולט מול כל שאר מזמורי ההלל, כאילו ה' מסתתר בתוך בריאתו החוגגת.
מאורע זה עיצב לדורות לא רק את דמותנו, אלא גם את תפיסות החֵרות בעולם כולו, ובכלל זה ביטול העבדות באמריקה, נפילת מסך הברזל ויציאת מיליון וחצי יהודים מברית המועצות (זכרה לא לברכה) למדינת ישראל -
מי עוד זוכר, שהרוסים הסובייטים חנטו את גופות שליטיהם כאילו היו פרעונים, ורבבות היו עומדים בתור בכיכר האדומה במוסקבה כדי לחלוק כבוד לחנוטים?
מי עוד זוכר שאחת הסיבות לקריסת ברית המועצות הייתה ההתפוצצות של הכור הגרעיני בצ'רנוביל, באמצע הלילה, בליל שבת שבתוך חג הפסח, והשלטון הקומוניסטי לא הצליח לעצור את הזעזועים? קריסת הקומוניזם ויציאת היהודים, ממש כמו יציאת מצרים, שינו את פני ההיסטוריה שלנו ושל העולם, ואנו מצווים לזכור!
ועוד קוד מיוחד המשקף את זהותנו המורכבת לפחות מאז בחירת ירושלים לעיר הקודש בימי דוד, מופיע במזמור כמעוגן כבר ביציאת מצרים - "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו" - הממשלה היא ישראלית, והקדושה היא יהודית - מדינת ישראל כמדינה יהודית; חברה יהודית-ישראלית, וזהות תרבותית ישראלית ויהודית.
באדיבות אתר 929
שליטת ה' בטבע ובהיסטוריה
לשני פרקי הפתיחה שבהלל, קי"ג ו-קי"ד, מכנה משותף: השליטה של הבורא בטבע ושליטתו בחברה או בהיסטוריה. שני צירים אלו, קוסמוס וחברה, קיימים בפרק שלפנינו מן ההלל המצרי - ההלל על יציאת מצרים: טבע קוסמי ומאורעות בהיסטוריה הישראלית. תופעות פלאי הטבע הם ניסת הים, נסיגת הירדן וריקוד ההרים הרומזים כמובן לקריעת ים סוף לבקיעת הירדן, למתן תורה ולפלאי ההליכה במדבר. אולם מה שלא ברור די צרכו מה התלות בין שני הקטבים – הקוסמי וההיסטורי. ואכן, ניתנו לדבר כמה וכמה פירושים.
יש מי שראה בתיאור את החייאת הטבע הדומם ושיתופו בתהליך ההיסטורי של יציאת מצרים, אלא שבתוך תהליך זה משתלב אף המשורר עצמו, וכשם שהמקום מאבד את ממדיו והופך לדינמי במאורעות הפלאיים, אף הזמן מתכווץ כביכול, והמשורר רואה עצמו כאחד מיוצאי מצרים והוא השואל כאילו בשעת מעשה: "מה לך הים?" (ה), והוא העונה: "מלפני אדון חולי ארץ" (ז).
לעומת זאת, יש מי שראה בפרק המנון לה' המשנה את חוקי הטבע והשולט בהיסטוריה, את התפשטות שלטון אלוקי ההיסטוריה על הקוסמוס. לפי זה מובן אף מבנה המזמור: בשני הפסוקים הראשונים בא תיאור פעולת הבורא בהיסטוריה, בארבעת הפסוקים שאחריהם תגובת הטבע על פעולת הבורא, ובשני הפסוקים האחרונים נכללים שני המרכיבים: שלטון ה' בטבע ושלטונו בהיסטוריה. גם בגישה זו יש מן ההדגשה של הדינמיקה, זו השלטת בדברי ימי העם ומעידה על חיותו וחיוניותו, וזו השלטת בטבע, ולא זו בלבד שמניעה ואף משנה ומשבשת את הזרם הרגיל של ימים ונהרות, אלא אף מחיה את הדומם, מרקידה את ההרים והגבעות ובשיא – הופכת את הצור והחלמיש הדומם למקור מים מלאי חיים ותנועה.
גישה שלישית ראתה בפרק שלפנינו עימות בין תופעות הטבע לבין המאורעות בהיסטוריה. הטבע עניינו הקביעות, הקיים, התדיר, הקביעות הבלתי משתנית, ואילו לפנינו בדרך הגשמה של היסטוריה מופלאה, של עם היוצא לארצו, כל חוקי הקיים והקבוע מסתלקים, משתנים, נסים ונסוגים, במידה שהם מפריעים להגשמת הייעוד, כדי לא לעמוד למכשול. ומכאן אף ההצמדה בין קריעת ים סוף בראשית הדרך לבין בקיעת הירדן בסופה.
יתר על כן. לא זו בלבד שהטבע עצמו כביכול נסוג מלפני אדון חולי ארץ, אלא אף הקב"ה עצמו כביכול דוחה את רצונו כאדון הבריאה מפני רצונו כאדון ההיסטוריה. מה הוא הבורא משנה את חוקי הטבע, אף הם הברואים, משנים את טבעם.
העימות בין הטבע להיסטוריה הופך לקראת סוף הפרק לשיתוף, השתתפות הטבע בתהליך ההיסטורי: האידאה היסודית בדבר בני יהודה ובני ישראל שהם נושאי הקדושה וממשלתה בעולם כבושה בתוך הטבע התורם חלקו להגשמתה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל
הלל מכל הלב
מזמור קי"ג הוא מזמור תהילה, ואין פלא שהוא הפותח את קבוצת ששת מזמורי ההלל. כמזמורי תהילה רבים בספרנו, פותח המזמור בקריאה לקהל נוכחים להלל את ה': "הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'!" (א). אולם שלא כמו במזמורי התהילה האחרים הפותחים בקריאה דומה, במזמורנו אין המשורר ממשיך בהנמקה לקריאתו שבראש המזמור ("כִּי..."), אלא עובר מיד לציטוט היענותם של הנמענים לקריאתו: כל הֶמשך המזמור משמיע לנו את ההלל שמהללים עבדי ה' אותו, כהיענות לקריאת המשורר אליהם בראש המזמור. דבר זה ניכר כבר בפסוק ב – "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ...". מילים אלו אינן המשך הקריאה שבפסוק א, אלא הן משמיעות לנו את דבריהם של עבדי ה' המהללים ומברכים את ה' כפי שנקראו לעשות. ממילא אף המשך הדברים הוא ההלל ההולך ונמשך בפיהם של עבדי ה', עד לסוף המזמור. מפסוק ה מוכח שהדוברים במזמור הם עבדי ה' שנקראו להללו, המדברים בגוף ראשון רבים – "מִי כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ...".
תיאור היענות של הנמענים לקריאה להלל את ה' נדיר במזמורי התהילה מן הסוג הנידון כאן. ברם מזמור תהילה המכיל קריאה קצרה בלבד בראשו, ולאחריה ציטוט נרחב של היענות הנמענים עד סופו של המזמור – זוהי תופעה ייחודית שיש לבארה.
ביאור ייחודו של מזמורנו נעוץ במיהותם של הנמענים לקריאה המופיעה בראשו. הלָלו הם "עַבְדֵי ה'" – נאמניו, המקדישים את חייהם לעבודתו במסירות. והמשורר הקורא להם להלל את ה' הוא בוודאי אחד מחבורתם. אלה אינם זקוקים להנמקה מפורטת מדוע עליהם להלל את ה', והם גם יודעים בעצמם כיצד להללו ובמה. לפיכך עובר המזמור מן הקריאה הקצרה והמינימלית אליהם להלל את ה', ישירות אל דברי ההלל שבפיהם, ודבריהם אלו הם תחליף להנמקה בפי המשורר שמופיעה בדרך כלל במזמורי התהילה האחרים.
תפקידו של המשורר במזמורנו הוא כתפקיד שליח הציבור בתפילה בדורות המאוחרים יותר: בראש תפילות הציבור בבוקר ובערב, פותח שליח הציבור בקריאה לציבור המתפללים "ברכו את ה' המבורך!" והקהל נענה לו ואומר "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" (ממש כעבדי ה' במזמורנו, העונים לקורא אליהם "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם"), ומכאן ואילך ממשיך ציבור המתפללים לברך את ה' באופן עצמאי בברכות ארוכות ומלאות (כעבדי ה' במזמורנו), כשתפקידו של שלוחם מצטמצם מאוד.
לא כך המצב ברוב מזמורי התהילה הפותחים בקריאה לקהל נוכחים להלל את ה'. באלו תפקידו של המשורר ביחס לנמעניו אינו מצטמצם לתפקיד שליח ציבור בלבד. לאחר קריאתו להלל, תפקידו לתווך בין הקהל שאליו הוא פונה, לבין ה' מושא ההלל. בחלק ניכר ממזמורים אלו פונה המשורר אל כל העמים. אולם גם באלו מהם שבהם הוא פונה לבני עמו, זקוקים נמעניו להדרכתו: כיצד עליהם להלל את ה'; מהי ההנמקה להלל (וממילא במקרים מסוימים הנמקה זו היא שתהיה תוכן ההלל שבפיהם, ומשום כך אין המשורר משמיע לנו את ההיענות לקריאה).
כבר בשלב זה מתגלה אפוא ייחודו של מזמורנו והיותו שונה מכל בני סוגו מבחינת מסגרת התהילה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון
להתחבר למחוזות הנצח
במזמורים קי"א-קי"ב חוזרות שתי מילים נרדפות באופן בולט, וחזרתן מעוררת תשומת לב: מילים אלו הן 'לעד' ו'לעולם'. במזמור קי"א הן מופיעות שש פעמים, ובמזמור קי"ב ארבע פעמים. חזרתן במזמור קי"א מובנת: הרי מזמור זה מתאר את גדולת ה', וזו באה לידי ביטוי בנצחיות מעשיו: הבריאה שברא, המצוות שנתן והברית שכרת, כולן עומדות 'לעד' ו'לעולם', ואף תהילתו של ה' עצמו 'עומדת לעד'.
אולם הופעת המילים הנרדפות הללו במזמור קי"ב המתאר את האדם, קצת מפתיעה: "אדם ילוד אשה, קצר ימים ושבע רגז" (איוב י"ד, א) - מה לו ולנצחיות הבאה לידי ביטוי במילים 'לעד' 'לעולם'?
דבר זה בדיוק באים ללמד השכנות בין מזמורים קי"א וקי"ב והדמיון הסגנוני ביניהם: גמולו של האדם ירא ה' ההולך בדרכי ה' בחייו ('מה הוא חנון אף אתה'...) הוא בכך שנאצל עליו ממד נצחי ממי שהנצח הוא לו ולמעשיו.
ומעתה נוכל לעמוד על הקשר הפרדוכסלי בין הצלעות השוות הבאות באות וי"ו בשני המזמורים: מעשיו של ה' בעולמו שברא הם נצחיים ועומדים לעד לעולם. ואולם רק כלל הבריאה הוא נצחי, ואילו הפרטים חולפים ומתחלפים ללא הרף. והנה גם האדם הוא אחד הפרטים בבריאה: יסודו מעפר וסופו לעפר. הוא עצמו זמני בעולם ומעשי ידיו זמניים הם, ואין להם כל נצחיות.
אולם בתחום אחד יכול האדם להידמות לבוראו ו'לברוא' בריאה שתהא נצחית אף היא: מדותיו ומעשיו הטובים - "צדקתו" - הם עומדים לעד. משום שבאמצעות מעשיו הטובים חורג האדם משייכותו לנבראים החולפים וקונה לו יד ושם בביתו ובחומותיו של ה' שהם נצחיים.
נמצא כי 'צדקתו' של ה' במזמור קי"א היא הבריאה הארצית שברא מלמעלה למטה (כפירוש רד"ק: "וצדקתו - שהוא העולם כולו, שהוא צדקה מאתו לנבראים, עומדת לעד"), ואילו 'צדקתו' של האדם במזמור קי"ב היא דבקותו בדרך ה', וזו בוקעת מן האדם הארצי השרוי בעולם של מטה, ומעפילה מעלה אל מחוזות הנצח. ועל שתיהן נאמר שהן עומדות לעד.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון
את המאמר ניתן למצוא גם בספר "עיונים במזמורי תהילים" בהוצאת ידיעות ספרים
ממזרח שמש עד מבואו
האומנם "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה'"? האומנם מכירים את שֵם ה' בכל העולם?
גם הנביאים הזכירו אמונה אוניברסאלית, ולא רק "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים", כמו שאמר ירמיהו (י, ו-י) - "מֵאֵין כָּמוֹךָ ה'... מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם... כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם, מֵאֵין כָּמוֹךָ; וּבְאַחַת (=בתעשיית הפסילים) יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ (=יעשו מעשי הבל) - מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא; כֶּסֶף מְרֻקָּע... וְזָהָב... מַעֲשֵׂה חָרָשׁ".
בעקבות ירמיהו כתב הרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים פרק א, א): הכול יודעים שאתה הוא לבדך, אבל טעותם וכסילותם, שמדמים, שזה ההבל (=סגידה לפסילים), רצונך הוא.
האומנם הכול יודעים?
לאחד הכולל כול ובורא כול, שמעל לכול ומעבר לכול, יש שמות שונים בתרבויות עתיקות וחדשות, בפילוסופיות ובדתות שונות, אבל גם א-תאיסטים, וגם עובדי אלילים יסכימו שהחוקיות הכוללת השולטת בעולם – היא אחת! גם האדם הפשוט, הקדום כמו המודרני (אם הם על כדור הארץ), רואים את השמים (ביום) בצבע תכלת אחד מקצה לקצה, ובלילה, או בחלל, בשחור אחד מקצה לקצה.
אכן, יש אחד מעל הכול ומעבר לכול, אבל "עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ" - האם האחד השמימי גם נוכח בארץ? שולט במתרחש? צופה ומשגיח? מתערב לפעמים? עושה צדק? עובדי האלילים כמו הא-תאיסטים ענו ועונים על השאלות ההן בשלילה - החוקיות האחת הכוללת איננה מתערבת ואיננה משגיחה, לטעמם - השמים נשארים בשמים - "רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה', עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ".
מרתק לגלות, שגם בדתות פאגאניות אין פסל ל"אֵ-ל הַשָּׁמָיִם", ואין עמו קשר - הקשרים מתנהלים עם 'הכוחות' השולטים ופועלים בארץ - מול תפיסות אלה קמה אמונת הייחוד. המחאה של אמונת הייחוד (=מונותיאיזם) נגד הפסילות הפאגאנית, לא הסתפקה באחדות הכוללת, השמימית, אלא קבעה שהוא - האחד הכולל כול - גם שולט בכול - "בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ".
ואיך שליטה זו מתגלה? מתי רואים ומכירים בכך גם ספקנים מושבעים? כאשר פוגשים בחיים אירועים יוצאי דופן, כמו אשה עקרה שהפכה ל"אֵם הַבָּנִים"; המזמור מתאר זאת ממש במילים של שירת חנה (שמואל א ב, א-י), העקרה שנפקדה בבן (הוא שמואל הנביא) ואחריו בבנים ובבנות (שם, ב, כ-כא) - "עַד עֲקָרָה (=עֲקֶרֶת עַד) יָלְדָה שִׁבְעָה... ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה... מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם...".
באדיבות אתר 929