האקרוסטיכון - שבח המזמור או חסרונו?

 

מזמור קמ"ה מסודר על פי סדר האלפבית, אך חסר בו פסוק לאות נ. מסביר רבי יוחנן את היעדרו של פסוק זה: "מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי? מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל"". בתרגום השבעים מופיע פסוק המתחיל באות נ', ונוסחו "נאמן ה' בדבריו וחסיד בכל מעשיו". עם חשיפת מגילות קומראן התגלה באחת המגילות פסוק זה בעברית, ושם נכתב "נאמן אלוהים בדבריו וחסיד בכל מעשיו". פרופ' פלוסר שיער כי מדובר בתוספת שבאה להשלים את האלפבית, וזאת משום שבשונה מכלל המזמור שבו משתמשים בשם המפורש פסוק זה משתמש בשם "אלוהים" דווקא.

האם מבנה האקרוסטיכון הוא שבח המזמור או חסרונו? עיינו בדברי המפרשים הבאים:

רד"ק בפירושו למזמור קי"א: זה המזמור נאמר באלף בית... והוא מזמור נכבד, ידבר בו להתבונן במעשי האל ולזכור תמיד נפלאותיו... וכל מזמור שנאמר באלף בית, נראה כי לפי גדלו והדברים הנכבדים שנאמרים בו נאמר כן (בסדר אלף בית) ברוח הקודש.

בעל הביאור בפתיחה לפירושו לתהילים כ"ה: א) מליצת אותן השירים לא תהיה נשגבת כל כך כמליצת אילו השירים אשר תיקנם המשורר מכל וכל כפי התפעלות נפשו, בלי לתת מועקה בדעתו לשמור את סדר הא"ב בפסוקיהם, כי בעת אשר יחשוב למצוא מאמר המתחיל באות הראוי לבוא עתה כפי הסדר, תתקרר נפשו ותאבד קצת מהתפעלותה פעם מעט ופעם הרבה הכול כפי זמן ההפסק, כידוע לכל משכיל בדרכי הנפש.

ב) לא יחוברו מאמריהם חיבור נאה אבל יהיה כל אחד בפני עצמו מאמר משכיל מוסר בלי המשך מה גם אל המאמר הקודם גם אל המאמר שלאחריו. ויש שיחברו ב' או ג' או ד', אך כולם לא יחברו. הנמשך מזה שתוכל לחסר מאמר אחד או איזו מאמרים מן השיר בלי שתאבד קצת מן הענין הכולל, ותפקד אם כן האחדות המקובלת על הנפש.


למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

Volver al capítulo

רוח סערה עושה דברו

 

במרכזו של מזמורנו, עומדות ארבע מילים בסך הכול, שהן השיא באמונה, באמונתו של היהודי, לא רק כאשר הוא עומד בתפילה לפני בוראו, אלא בכל חייו. יומם ולילה בחייו הוא, בחיי עמו, בהווה שלנו, בעברנו, בהיסטוריה הממושכת והנפתלת שלנו והמסובכת מאד. אבל גם בעתידנו, גם בגולה ובתפוצות, וגם בארצנו ובמדינתנו כאן. ארבע מילים אלו הן: "רוח סערה עושה דברו"! (ח)

בעל מזמורנו מהלל את ה' את בוראו וריבונו על כל הקיים בעולמנו: על החוקיות הפועלת בטבע על אף התמורות והשינויים המתחוללים בו ללא הרף המהווים דווקא הם, אותם תמורות ושינויים, את היסוד האיתן להתמדתה של חוקיות זו. החל בשמים ובמרומים, במלאכי ה' - שלוחיו וצבאו של ה' "כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור" (ה-ו). אבל חוקיות בלתי נלאית ומתמדת זו פועלת לא רק בטבע, אלא גם בהיסטוריה, באדם ובחברה. על אף כל התמורות והשינויים המתמידים, הרי הכל וכולם נתונים לשליטתה של חוקיות אלוקית ו: "מלכי ארץ וכל לאמים שרים וכל שפטי ארץ. בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים" (יא-יב).

אך אז מתעוררת בעיה אמונית קשה ביותר. האם אפשר לומר בכנות ובמלוא האמונה, ללא היסוס וללא ספק: "הללו את ה' מן השמים" (א) ו"הללו את ה' מן הארץ" (ז)? האם אין רעידות אדמה ורעשים, שיטפונות סוחפים, אש וברד, גשמי זעף ואסונות לאין ספור? כך בטבע ובחוקיות השוררת בו - האם אפשר ומותר לומר על כל אלה "הללו את ה'" על כל המתרחש "מן השמים" ו"הללו את ה'" על כל מה שקורה "מן הארץ"? האם נוכל שלא לשאול ולא לתהות ולא להתריס נגד המלחמות, המהפכות, שפיכות הדמים, פגיעות האדם באדם? 

וכאן מגיע בעל המזמור לשיא שאין כדוגמתו באמונה והמתבטא באותן ארבע מילים שהזכרנו "רוח סערה עושה דברו"! (ח) גם רוח סערה, גם רוח סערה בטבע על כל הגיוונים שבו, וגם רוח סערה המתחוללת בהיסטוריה האנושית, ובעמנו עם ישראל - "עושה דברו"! גם רוח סערה ממלאה את מה שהוטל עליה על ידי הבורא, גם היא מהווה את דבר ה'! דיבור קשה, לא פעם אכזרי, אבל גם רוח סערה עושה דברו של ה'!


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך 'פרקי היום בתהלים' בהוצאת שילה ברכץ

Volver al capítulo

שאיפה לקרבת ה'

Volver al capítulo

מזמור הגאולה

 

מזמורנו הוא המשך ישיר של שני המזמורים הקודמים, קמ"ה ו-קמ"ו, ואין להבין אותו ללא הקשרו לרעיונות שהובעו בשני המזמורים הקודמים. מזמור קמ"ו מסתיים בפסוק "ימלך ה' לעולם א-להיך ציון לדר ודר הללויה" (קמ"ו, י) וכך הגיע המתפלל יחד עם בעל המזמורים אל השיא במזמורנו "הללויה כי טוב זמרה א-להינו כי נעים נאוה תהלה" (א). אחרי שעברנו את השלבים של "תהלת ה' ידבר פי" (קמ"ה, כא) ושל "הללי נפשי את ה'" (קמ"ו, א) מסוגל ויכול המתפלל להכריז ולהכיר במעמקי נפשו: "הללויה כי טוב" (א). 

ולמה כל זה? שהרי שלבי הגאולה כבר התחילו: "בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס" (ב). "הרופא לשבורי לב" (ג) על חורבן בית מקדשנו "ומחבש לעצבותם" (ג). חובש ה' ומרפא את פצעיהם ואת שבריהם ואת העצב והיגון של שבי הגולה, שהרי "מעודד ענוים ה' משפיל רשעים עדי ארץ" (ו). הוא "המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר" (ח). ועל כל אלה אנחנו מתפללים יום יום בתפילת 'שמונה עשרה', כשלבים בגאולת ישראל: ברוך אתה ה' - גואל ישראל, רופא חולי עמו ישראל, ברך עלינו, מקבץ נדחי עמו ישראל, שובר אויבים ומכניע זדים, משען ומבטח לצדיקים, המחזיר שכינתו לציון, המברך את עמו ישראל בשלום - הכול כמופיע במזמורנו. וכך מה שהחסיר בעל מזמור קמ"ה - הושב על כנו במזמורנו: ציון, ירושלים עם ישראל ובית מקדשנו!


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך 'פרקי היום בתהלים' בהוצאת שילה ברכץ 

Volver al capítulo

משכיל לדוד בהיותו במערה

Volver al capítulo

למבנה המזמור

א ב ג

הַלְלוּ-יָהּ כִּי-טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ
כִּי-נָעִים נָאוָה תְהִלָּה

עֱנוּ לַיהוָה בְּתוֹדָה
זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר.
שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת-יְהוָה
הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן.

 

בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה
נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס.
הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב
וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם

 

 

כִּי-חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ
בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ
הַשָּׂם-גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם
חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ.

מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים
לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא
גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב-כֹּחַ   
לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר
הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים
הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר
הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר.
נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ
לבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ

 

הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ
עַד-מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ.
הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר
כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר. 
מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים
לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד.
יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם
יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ-מָיִם.

מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהוָה   
מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי-אָרֶץ

 

לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ
לֹא-בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה
רוֹצֶה יְהוָה אֶת-יְרֵאָיו  
אֶת-הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ

 

 מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב
חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל
לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל-גּוֹי
וּמִשְׁפָּטִים בַּל-יְדָעוּם הַלְלוּ-יָהּ.

 

שלושת המזמורים שלפנינו המרכיבים את מזמור קמ"ז מקבילים זה לזה. כל אחד משלושת המזמורים מכיל כארבעה חלקים: סטרופיה (=קריאה להלל את ה'), בניית ירושלים, גדלות ה' בצבא השמים (כוכבים, עבים, שלג וכו'), והבדלה בין צדיקים לרשעים, או בין בני ישראל לאומות העולם. החלק הראשון והאחרון מכילים את כל האלמנטים הנ"ל, ובחלק האמצעי חסרה התהילה על ירושלים.

ההתפתחות בסטרופיות (=קריאה להלל את ה') היא מהכללי למיוחד והספציפי. בתחילה "הללויה"! סתם, ולא נאמר איך להודות ומי מודה. בסטרופיה השניה יודעים אנו שדבר זה נעשה בתודה ובכינור, ובסטרופיה השלישית מפורש אודות טיב המודים לה', שהם: ירושלים וציון.

ההתפתחות של ירושלים היא מעיר ההולכת ונבנית שנידחיה שבורי הלב מתכנסים אליה, לעיר המבוצרת בחומה והמבורכת בבניה שבחלק השלישי.

גדלות ה' בצבא השמים מובעת בשלושה שלבים. בתמונה הראשונה נמצאים אנו בלילה בהיר שמים זרוע בכוכבים מאירים, וגדלות ה' מתגלמת במניין הכוכבים. בתמונה השניה נמצאים אנו ביום חורף ישראלי נח המביא מטר, חציר וחיים למערכת החי. בארץ ישראל הקיץ הארוך מביא חרבון מדכא וכל הירק מתייבש, גשמי החורף מביאים עמם צהלת חיים. התמונה השלישית היא של יום קרח סגריר שבו החיים משתתקים, "לפני קרתו מי יעמד" (יז). דבר ה' הראשון מביא שלג, כפור וקרח ומשתק את החיים. דבר ה' השני ממיס את השלג ורוחו מזילה את הקרח למים. בצבא השמים ההתפתחות מובילה מליל קיץ ליום גשם, ליום כפור.

ההתפתחות נמצאת גם בחלק הרביעי והאחרון חלק הגמול. בקטע  הראשון נאמר שה' מעודד ענוים ומשפיל רשעים. דבר לא פורש אודות טיבם של אותם הרשעים והענוים. בקטע השני מתבאר שאת הרשעים מיצגים גבורת הסוס ושוקי האיש, והענוים הם יראי ה' המיחלים לחסדו. בקטע השלישי מבואר יותר, אין אלו צדיקים ורשעים בעלמא, אלא בני ישראל המקבלים את דברי ה', חוקיו ומשפטיו, בניגוד "לכל גוי".


נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

יחסי ה' ובני האדם

 

דרשות הר"ן הדרוש התשיעי ד"ה ואלה שתי

ואלה שתי המצות ["אנכי" ו"לא יהיה לך"] אין טבע השכל נותנת, אבל מצד עיוננו נטעה ונשפוט ההפך, והוא שנחשוב ונאמר, אם לא שהאירה לנו התורה, שה' מרומם מכל מעשינו ועניננו, ושחלילה לו שהוא ישים לבו לצוותנו ולהזהירנו, כמו שחשבו הפילוסופים ובנו עליו כל בנינם הרע, מהרה ינתק ויעקר. ואף הנביאים, אף על פי שידעו שאמיתתו של דבר כן, תמהו עליו ואמרו (תהלים ח', ה): "מה אנוש כי תזכרנו וגו'", ואמר גם כן (איוב ז', יז-יח): "מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו".

וכיון שכן אם לא שהאירה לנו התורה, היינו חושבים ומאמינים מצד שכלנו, שה' יתברך מרומם, משיגיעו מצותיו ואזהרותיו אלינו, ושאין ראוי שנעבדהו כלל, לפי שאם כן, נאמין שהוא יתפעל מצד מעשינו, ושיהיה לו איזה היתלות והקשר בנו, אבל ראוי שנעבוד כוכבים ומזלות מצד שיש לנו קשר עמהם, ונחשוב כל זה לדעת אמיתי גמור, ושכל מי שחושב זה, מגדל ה' יתברך, וכל מי שיסבור ההפך, מיחס הליאות. 

ולפיכך אמרו רבותינו ז"ל: "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום. והוא על דרך משל, שאם איש אחד משרי המלך הקרובים יצוה אותנו בדבר מה שיראה לנו שהוא גירעון וזלזול במלכותו, שיהיה ראוי לנו שלא נאמין אליו בשום צד, אבל נשיבהו שבשום פנים לא נעשה כן אם לא שנשמע אותו הצווי מאת המלך פנים אל פנים ופה אל פה, עם היות שנאמינהו בצוויים אחרים שיצוה לנו מצד המלך, כן הענין בשתי המצות הללו בשוה. 

 

 

 

הר"ן - רבי ניסים בן ראובן גירונדי. נולד בברצלונה בשנת ה"א פ' (1320) ונפטר בשנת ה"א ק"מ (1380). הר"ן נחשב לפוסק הדור. חיבר פירושים למסכתות התלמוד ולהלכות הרי"ף. הספר 'דרשות הר"ן' הוא ספר מחשבתי הכולל 11 דרשות העוסקות בעניינים שונים הקשורים ליסודות הדת.

Volver al capítulo

הנפש יודעת

"הַלְלוּיָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת ה'" (תהילים קמ"ו, א)

 

אין עוד ברייה, אשר תהא מסוגלת להכיר את ה' מהתגלויותיו בפועל ולהביע את שמו על ידי גילויים בפועל, כנפש האדם.

הן הנפש יודעת עצמה, שהיא היא עצם האישיות וכל הפעולות יוצאות ממנה.

ומכיוון שהנפש סמויה מן העין הנקל עליה בידיעתה זו לתפוש גם שכל עולם התופעות והמאורעות הם מעשי ה' היחיד והמיוחד, והוא ישות בלתי נראית, והוא עילת כל העילות לכל הדברים הנראים והמוחשיים. והנפש מסוגלת להכיר אותו מתוכם, ולבטא את שמו מתוכם.

 

 

 

רש"ר הירש - ר' שמשון רפאל הירש חי בגרמניה בין השנים 1808-1888. עמד בראש המאבק ברפורמים, ועם זאת דגל במודרניזציה, בגישת "תורה עם דרך ארץ". כתב ספרים רבים וביניהם פירושו לתורה.

Volver al capítulo

עזרת ה' שווה יותר

"אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו, עֹשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם..." (תהילים קמ"ו, ה-ו)

 

אשרי מי שאל יעקב בעזרו,

שהבטיחו הקדוש ברוך הוא "הנה אנכי עמך ושמרתיך... והשיבותיך" (בראשית כ"ח, טו).

ולמה אשריו?

לפי שהוא עושה שמים וארץ ואת הים,

וכיון שהכל שלו יש בידו לשמרו בים וביבשה.

אבל מלך בשר ודם אם שומרו ביבשה אינו יכול לשומרו בים.

 

 

 

רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.

Volver al capítulo

עיקר האושר

"אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו" (תהילים קמ"ד, טו)

 

"אשרי", מוסב למה שנאמר "אשר בנינו" (יב), רצה לומר על ידי שבנינו כנטיעים וכו' ויש לנו כל המעלות האלה "אשרי העם שככה לו". אולם עיקר האושר שלנו הוא מה "שה' אלהיו", כי כל זה בא לנו על ידי מה שה' מתהלך בתוכנו, והוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו.

 

 

 

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.

Volver al capítulo

Pages

x