הן בקדושיו לא יאמין

שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם סימן מה

שאלה: ילמדנו רבנו פרוש מה שאמר אדוננו שלמה עליו השלום "אל תתן לנשים חילך" (משלי ל"א, ג) והיו אצלו מאות נשים?! יורנו אדוננו.

תשובה: לו היה משובח או בלתי מגונה מה שעשה עליו השלום בלקיחת נשים רבות היתה בזה קושיא, אבל מאחר שראינו שהכתוב גנה את המעשה הזה והזכיר שהוא סבת חטא גדול, לא נשארה כאן קושיא. מה שאמר "אל תתן לנשים חילך" (משלי ל"א, ג) הוא מאמר ראוי לחכמתו, ומה שעשה מתנגד לזה, ועליו הוא נתפס מצד השכל בשביל נגודו לחכמתו ודברו, ונתפס מצד הדין בשביל נגודו לדתו, כי הוא עבר בזה על לאו של תורה "ולא ירבה לו נשים" (דברים י"ז, יז), ועל כגון זה נאמר "הן בקדושיו לא יאמין" (איוב ט"ו, טו) ואמר הוא עליו השלום: "כי אין אדם וכו' אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז', כ). וכתב אברהם ביר' משה זצו"ל.

רבי אברהם בן הרמב"ם - נולד בשנת ד"א תתקמ"ו (1186) בקהיר ונפטר שם בשנת ד"א תתקצ"ז (1237). ירש את אביו במשרת הנגיד בקהילת קהיר. כתב תשובות הלכתיות לקהילות רבות וכתב חיבורים בתחומים שונים.

Volver al capítulo

Yonah in the Stormy Sea

This brief video presents the story of Yonah's evasion of his mission through the prism of the message of teshuva (repentance) as a lead-up to Rosh HaShana and Yom Kippur. The images and visual effects (with text) add an immersive dimension to the experience of the story. It is adapted from this short piece.

Volver al capítulo

גזל גלוי ונסתר

"אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה. כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָא" (איוב י"א, יד-טו)

רבינו בחיי ויקרא פרק ה'

הוא שאמר הנביא (ישעיה א', טז): "רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו'", ואמר (שם, יז): "למדו היטב", וכתיב (שם, יח): "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", ואמרו חביריו לאיוב (איוב י"א, יד): "אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה", יזהירו בכתוב הזה בענין הגזל בנגלה ובנסתר:

"אם און בידך הרחיקהו" - זהו בנגלה, "ואל תשכן באהליך עולה" - זהו בנסתר, כלומר מה שהוא נסתר בתוך האהל חייב לחפש אחריו ולהוציאו משם אם הוא גזל.

וזהו שאמר אחר כך (איוב י"א, טו): "כי אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא": "כי אז תשא פניך ממום" - כלומר תוכל ללכת בפנים מגולים כנגד מה שהוא בנגלה, "והיית מוצק ולא תירא" - כלומר תהיה חזק בסתר ואין לך לירא בנסתר.

רבנו בחיי - רבנו בחיי בן אשר, חי בסרגוסה שבספרד. נפטר בשנת 1340. פירושו לתורה כולל ארבע שיטות: פשט, דרש, שכל (שימוש בחכמות שונות), וקבלה. מרחיב את דברי הקבלה שהרמב"ן מביא בקיצור ובהסתר.

Volver al capítulo

על מה עומדת הארץ?

"הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן" (איוב ט', ו)

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד ב

תניא, רבי יוסי אומר: אוי להם לבריות שרואות - ואינן יודעות מה רואות, עומדות - ואין יודעות על מה הן עומדות.

הארץ על מה עומדת? על העמודים, שנאמר: "המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון" (איוב ט', ו).

עמודים - על המים, שנאמר: "לרקע הארץ על המים" (תהלים קל"ו, ו),

מים - על ההרים, שנאמר: "על הרים יעמדו מים" (שם ק"ד, ו),

הרים - ברוח, שנאמר: "כי הנה יוצר הרים וברא רוח" (עמוס ד', יג),

רוח - בסערה, שנאמר: "רוח סערה עשה דברו" (תהלים קמ"ח, ח),

סערה תלויה בזרועו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "ומתחת זרעת עולם" (דברים ל"ג, כז)

[ביאור שטיינזלץ: לומר שהעולם כולו נתון על זרועותיו של הקדוש ברוך הוא].

Volver al capítulo

אהללה ה' בחיי

מתוך "אתר תהילים" של ד"ר בנימין גזונדהייט

Volver al capítulo

הנותן תשועה למלכים

מתוך "אתר תהילים" של ד"ר בנימין גזונדהייט

Volver al capítulo

מותר לנקום?

מזמור קמ"ט כולל פסוק שהאוזן המודרנית כמו נבהלת לשומעו:

"לעשות נקמה בגויים, תוכחות בלאומים,

לאסור מלכיהם בזיקים, ונכבדיהם בכבלי ברזל,

לעשות בהם משפט כתוב..." (ז-ט)

האמנם רוצה המשורר לקחת נקם מן הגויים? האם נאה לקחת נקם? והרי פסוק ידוע הוא: "לא תיקום ולא תיטור"! (ויקרא י"ט, יח)

כדאי לברר בירור קצר את משמעות המושג "נקם" במקרא, ולבדוק אם אמנם שייכת בו אותה רגישות איסטניסית שהמילה מעוררת בנו.

נבדוק מספר מקומות בהם מופיעה הנקמה, ונראה מה יחס המקרא אליהם.

לפני מות משה נאמר לו: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים" (במדבר ל"א, ב). משה מעביר את דבר ה' לעם, וניסוחו זהה לניסוח הפקודה שקיבל: "היחלצו מאתכם אנשים לצבא, ויהיו על מדין, לתת נקמת ה' במדין" (שם, ג).

בנס שמש בגבעון, מופיע פסוק שירי: "וידום השמש וירח עמד, עד יקום גוי אויביו, הלא היא כתובה על ספר הישר" (יהושע י', יג).

שמשון קורא באזני פלשתים, לאחר ששרפו את אשתו ואת אביה:

"אם תעשון כזאת, כי אם נקמתי בכם, ואחר אחדל" (שופטים ט"ו, ז).

גם בתיאור מעשי ה' והנהגתו את בני אדם מופיעה הנקמה כדרך מקובלת של עונש על מעשי רוע:

"אל נושא היית להם, ונוקם על עלילותם" (תהלים צ"ט, ח);

"ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי" (ירמיה ה', ט).

בדברי ישעיהו אנו מוצאים את הנקמה כמקבילה למשפט:

"הוי, אנחם מצרי, ואנקמה מאויבי... ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה" (ישעיה א', כד-כז).

בנבואות על הגוים מצויה לשון הנקמה: "כי יום נקם לה', שנת שלומים לריב ציון" (ישעיהו ל"ד, ח).

לפי העולה מהפסוקים, דומה כי ניתן להבדיל בין נקמת היחיד ברעהו - זו הנקמה שהמקרא דוחה אותה, וכולל אותה בציווי "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" (ויקרא י"ט, יח), לבין נקמה במשמעות גמול צודק הניתן לאויבי ישראל. הנקמה הזאת מוזכרת במקרא כביטוי לעונש המוטל על עם חוטא, עונש הבא לכפר על חטאי העם, ועל הפגיעה שפגע בישראל וא-לוהיו. על נקמה זו נאמר: "ישמח צדיק, כי חזה נקם" (תהלים נ"ח, יא).

לעיון נוסף בפשרה של הנקמה בגויים ניתן לשמוע את שיעורו של ד"ר בני גזונדהייט

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת

Volver al capítulo

יהללו שמו במחול

השיר שלפניכם מורכב מפסוקים משני פרקי התהילים שחותמים את הספר, קמ"ט ו-ק"נ:

"יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְּמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ" (קמ"ט, ג)

"הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר
הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב
הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה" (ק"נ, ד-ו)

Volver al capítulo

כל הנשמה

"הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ" (ה-ו)

לחן: עממי ביצוע: איתן מסורי

Volver al capítulo

מציאות או חלום?

"שִׁיר חָדָשׁ" זה חוזר אל שירת דוד הגדולה (שמואל ב כ"ב; תהלים י"ח), בצורה מקוצרת ואולי בפרשנות מחודשת; בחלקה הראשון, השירה ההיא מרחיבה מאד בתיאורי ההצלה המופלאים מיד ה', המתגלה בעולם בכבודו, ממש כ'רוכב כרובים', כדי להציל את דוד הנרדף "מִכַּף כָּל אֹיְבָיו, וּמִיַּד שָׁאוּל", בתקופת חוסר האונים שלו - רק בחלק האחרון של השירה הגדולה מופיע דוד כלוחם עז, מנצח מלחמות, מפיל אויבים ועמים תחתיו, כי ה' "מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה" (י"ח, לה).

והנה מזמור קמ"ד (סמוך לחתימת ספר תהלים), פותח דווקא בסיום של השירה הגדולה, בברכה לה' על דוד הלוחם, הכובש והמנצח, כי ה' "צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב, אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה", ורק אחר כך מתואר חוסר האונים של "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר"; ההצלה המופלאה ביד ה' היא כאן בקשה ותפילה, יותר משירת הודיה.

השאלה הגדולה היא, האם הקובץ האחרון של מזמורי "לְדָוִד" הוא קדום או מאוחר? האם מזמור קל"ז ממקם את כל המזמורים שאחריו בימי גלות בבל ואחריה, ואז, השיר החדש הוא בעצם תפילת געגועים להופעה מחודשת של 'דוד משיח צדקנו', שה' ייתן בידיו את הכוחות לנהוג כלוחם, כובש ומנצח, ולהביא לעם ישראל את השלום המופלא המתואר בסוף המזמור (ובשירה הגדולה, במזמור י"ח הוא רק רמוז בזרעו של דוד)?!

האפשרות האחרת היא, שאלה הם מזמורים קדומים, שאין לפרשם לפי גלות בבל, והם מקבילים למזמורי "לְדָוִד" מתחילת הספר; ואז, מזמור קמ"ד מקביל לסוף י"ח, ומתאר דווקא את ימי השיא של מלכות דוד, אחרי ניצחונותיו הגדולים, כאשר העמים מסביב היו המומים מעוצמת הניצחונות, ונכנעו "תַּחַת רַגְלָי" (י"ח, לט); לפי זה, השלום המופלא המתואר בסיום איננו חלום ותקווה, אלא תיאור מציאותי של מלכות דוד בשיא הצלחתה - "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֶה' אֱ-לֹהָיו".

לאור זה, מעניין ביותר לעיין בשתי האפשרויות שהביא רש"י לפסוק - "הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי" - מיהו "עַמִּי"? האם דוד משתבח בכך, שה' נתן לו לרדות בעם ישראל? 'רְדִיָה' היא שלטון ביד חזקה, ולא שמענו את דוד מתפאר בשלטון כזה על עמו; גם ההקבלות הרבות למזמור י"ח מובילות לפירוש (ולמסורה המובאת ברש"י), ש"עַמִּי" הוא קיצור של "עַמִּים" - "וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי" (י"ח, מח) - "הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי".

אבל אם זו תפילה "לְדָוִד" כמלך המשיח, שיגאל את עמו (גם אם עמו איננו רוצה), ויביא אותו ביד ה' אל השלום המופלא, אז אפשר לראות את ההקבלה למזמור י"ח, כהקבלה ניגודית.

באדיבות אתר 929

Volver al capítulo

הן בקדושיו לא יאמין

Yonah in the Stormy Sea

גזל גלוי ונסתר

על מה עומדת הארץ?

אהללה ה' בחיי

הנותן תשועה למלכים

מותר לנקום?

יהללו שמו במחול

כל הנשמה

מציאות או חלום?

Pages