תשובת ה' למשה (א-ז)

הפרק הקודם הסתיים בהתנגדות של משה ללכת אל פרעה מכיוון שהוא ערל שפתים. כמו בשליחות הראשונה, אהרון הוא הפתרון "רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ" (א) (השוו: "וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים" (ד', טז)). ה' מודיע מראש שפרעה לא עומד לשמוע אליהם, אך במקביל ה' ירבה את אותותיו ומופתיו במצרים כשהמטרה היא: "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם" (ה).

בשורת הגאולה (ב-ט)

הפסוק הראשון של הפרק הוא המשך התשובה של ה' מהפרק הקודם. פסוק ב' פותח בנאום ארוך של ה' על הגאולה העתידית של עם ישראל. הנאום נפתח באזכור אבות האומה ועובר ל"ארבע לשונות הגאולה". לאחר ההבטחות הגדולות משה פונה אל בני ישראל אך הם "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (ט).

חידוש שליחותו של משה (י-ל)

"וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (שמות י"א, ג)

שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות,

אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם,

לאמר, אנחנו הרשעים גם עושים חמס, וראוי הוא שיחונן אתכם האלהים.

גם האיש משה, המביא עליהם המכות, גדול מאד בכל ארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ואנשי ריבו.

ובעיני העם, ישראל, 

פרקנו בנוי משיחות רבות בין דמויות שונות, בכל פעם שני צדדים לשיחה. הפרק פותח בהתייצבות משה ואהרון מול פרעה ומסיים בייאוש של משה מהשליחות.

משה ואהרון מול פרעה (א-ה)

האותות (א-ט)

הדיון בין ה' למשה ממשיך גם בפרקנו. משה טוען שהזקנים לא יאמינו לו ולא ישמעו בקולו "כִּי יֹאמְרוּ לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'" (א).(השוו: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי" (ג', טז)). כעת ה' נותן למשה שלוש אותות כדי שהזקנים יאמינו לו: הראשון אות המטה-נחש; השני אות היד המצורעת; והשלישי אות הפיכת מי היאור לדם.

המשך הויכוח בין משה לה' (י-יז)

מעמד הסנה (א-ה)

משה משוטט במדין במדבר והוא מגיע אל "הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (א). לפתע רואה משה מחזה מסקרן "וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (ב). משה הולך אל הסנה, וכאשר ה' רואה שמשה התקרב אל הסנה הוא קורא לעברו "אַל-תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא" (ה).

דו שיח בין ה' למשה (ו-כב)

מדוע התורה בחרה לייחס את משה ואהרן דווקא בנקודה זו? ומדוע חוזר ציוויו של ה' למשה פעמיים - לפני ואחרי היחוס?

משה ואהרן נצטוו לדבר אל בני ישראל ואל פרעה את אותם דברים, אך בעומק - הם נצטוו לגלות שתי התייחסויות שונות לקב"ה.

לידה (משה) והצלה (א-י)

מבני יעקב לבני ישראל (א-ז)

ספר בראשית הסתיים בסצנת המיתה של יוסף. ספר שמות מזכיר את שמות בני יעקב ומספר על מות יוסף, אך אז עובר להתעסק בהפך הגמור מהמוות, פריון וילודה: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (ז).