"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" (שמות כ"ג, כ)

"וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ. וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי" (יהושע ה', יג-יד)

"וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא" (יהושע ה', יב)

ויקרא רבה, קדושים, פרשה כה, ה (בתרגום חופשי מארמית):

התרנגולת הזאת, כאשר אפרוחיה קטנים היא אוספת להם, מחממת אותם ועודרת לפניהם,

וכאשר הם גדלים, אם אחד מהם מתקרב אליה, היא מנקרת בראשו ואומרת לו: לך עדור באשפתך.

"וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ" (יהושע ו', כה)

החיה יהושע - שצוה לשמור לה השבועה שנשבעו לה המלאכים כמו שאמר "רק רחב הזונה..." (יהושע ו', יז),

ויש לפרש עוד "החיה" שנתן להם מחיה ממון או נחלה במה שיחיו וזהו שאמר "ותשב בקרב ישראל" וזהו הפירוש הנכון.

The sacrifice brought by a woman who has given birth is made up of two separate offerings: An olah (a burnt-offering) and a hatat (a sin-offering) – “A lamb in its first year for a burnt offering, and a pigeon or a turtledove for a sin offering” (Vayikra 12:6).

החוים מזוהים במקרא ובמחקר עם 'החורי', עם הנבדל משאר עמי כנען בשפה ובתרבות, מה שיכול להסביר את פזיזותם של ישראל לקבל את היותם זרים 'מארץ רחוקה'.

מה היחס בין הציווי בספר דברים (כ"ז) על הקמת האבנים, לבין מעשיו של יהושע? אם נדייק נזהה שבספר דברים מדובר בשני ציוויים שונים שקוימו על ידי יהושע במלואם.