כיצד זה עובדי אלילים בעם ישראל מסוגלים לפנות אל ה' בצר להם? האם הם עדיין מאמינים בו בכלל? ומה פשר ההיענות של ה' ונביאו לתפילותיהם ולתחנוניהם? האם הכל נשכח ונסלח?
לפי הכתוב בדברי הימים, אחרי מות יהוידע הכהן יואש עוזב את ה' ואף הורג את זכריה בנו של יהוידע. מה גרם לשינוי?
תנו רבנן: אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה [רש"י: לומר היכן נתתם מעות שגביתם],
ולא בהקדש עם הגזברין,
ואף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר,
גת הייתה עיר חשובה ביותר ובכל זאת כיבושה מוזכר רק בחצי פסוק. לתנ"ך היה חשוב יותר לפרט על הניסיון לכבוש את ירושלים.
הצלחתו של יהואש היא מעל ומעבר. רוח ההתלהבות האוחזת בליבו, מדביקה את כל העם וממריצה את עושי המלאכה לפעול, לעשות ולחזק. אך בסופו של דבר הצלחתו היתה בעוכריו והוא נופל ברשת ההתלהבות מעצמו ומהצלחותיו.
חוסר תגובה יכול לנבוע מכמה סיבות. כאשר הסיבה היא חוסר הקשבה - אטימות המונעת מראש את קליטת ההשפעה או הדיבור החיצונייים - הסיכוי לשינוי הוא אפסי. ובכל זאת אלישע משיג אותו.
כמה [=כמו] שהוא אומר: "ויהי אתה בית ה' מתחבא שש שנים" (מלכים ב י"א, ג).
עליו אמר דוד: "כי יצפנני בסכה... יסתירני בסתר אהלו" (תהלים כ"ז, ה).
יהוידע ויהושבע הצליחו להציל את יואש ואת האמונה היהודית במרד מתוכנן היטב, בלי מהפכת דמים.
כיצד הצליח יהוידע לתכנן ולהוציא לפועל מהפכה צבאית מתחת לאפה של עתליה? מתברר שיהוידע שמר על קשר רציף עם השרים שנותרו עוד מימי יהושפט, והם אלו שהיו אחראים לשמירה וכן להפצת דבר המרד בעם.