מזמורנו הוא מזמור המשבח ומהלל את ה', כפי שמודגש מהמסגרת שלו: "ה' אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ" (ב; י). המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ עַל-הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).

ה' הוא השולט בארץ (ב-ה)

מזמור זה הוא תפילת יחיד והנושא הכללי שלה הוא בקשה לפגיעה באויבי המשורר. המזמור נפתח בכותרת "שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר-שָׁר לַה' עַל-דִּבְרֵי-כוּשׁ בֶּן-יְמִינִי" (א).

המזמור בנוי בצורה כיאסטית: בתחילה מובאת בקשתו של המשורר לישועה, והמשורר מצדיק את בקשתו על ידי הודעה שאין בו רבב. במרכז המזמור מוצבת הבקשה למשפט צדק, ולאחריה המשורר מצדיק את הרשעת הרשעים במשפט באמצעות פירוט חטאיהם והחתימה מביאה את הישועה שהמשורר ביקש בתחילת המזמור. 

פתיחה: בקשת המשורר לישועה (ב-ג)

מזמור זה הוא תפילת היחיד ועיקרה בקשת רחמים מה' בעקבות צרה או מחלה. המזמור נפתח בכותרת: לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל-הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד (א)

המשורר פונה לה' בבקשת ישועה (ב-ו)

מזמור זה הוא בקשת יחיד, ונוגעת ליחס בין הרשעים והצדיקים. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ אֶל-הַנְּחִילוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד".

בקשת המשורר (ב-ד) 

המשורר פותח את המזמור בבקשה שה' ישמע לדבריו. המשורר משתמש בפעלים רבים: הַאֲזִינָה, בִּינָה, הַקְשִׁיבָה ו-תִּשְׁמַע. המשורר מצפה שה' ישמע לתפילתו: "ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי. בֹּקֶר אֶעֱרָךְ-לְךָ וַאֲצַפֶּה" (ד). 

שתי פסקות על הרשעים והצדיק/ים (ה-יב)

מזמור זה יסודו בתפילת יחיד הקוראת לציבור לשמוע על ישועת ה'. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד".

בקשה להיענות ה' (ב)

המשורר מבקש מה' שהוא יענה לתפילו בעת צרה: "בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי".

פנייה לציבור (ג-ו)