מזמור זה נחלק לשני חלקים. בחלק הראשון המזמור עוסק בהושעת ה' את המשורר ובחלק השני עוסק בהודיה על ההושעה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כׇּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל" (א).

פתיחה (ב-ד)

המשורר פותח את המזמור בכינויים של ה': "ה' סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי" (ג), וכבר בפתיחה מעיד על הושעת ה' אותו: "מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ" (ד).

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד, ועיקרו בבקשת המשורר להושעת ה' מהרשעים. המזמור נפתח בכותרת: "תְּפִלָּה לְדָוִד" (א).

בקשה לשמיעת התפילה בגלל נקיות המשורר (א-ה)

מזמור זה הוא מזמור תפילה לה', בו המשורר מביע את ביטחונו בה'. המזמור נפתח בכותרת: "מִכְתָּם לְדָוִד" (א). 

בקשת המשורר (א-ב)

המשורר מבקש מה': "שׇׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ. אָמַרְתְּ לַה' אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ" (א-ב)

על טיבו של מזמור זה נחלקו פרשנים. יש מי שרואה בו מזמור חינוכי-דידקטי, ויש מי שרואה בו מזמור פולחני, המבהיר מי יכול להיכנס למקדש. המזמור נפתח בכותרת "מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).

פתיחה (א)

המזמור נפתח בשאלה: "ה' מִי יָגוּר בְּאׇהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קׇדְשֶׁךָ" (א). ומכאן והלאה באה רשימת תכונות המציגות את האדם האידיאלי.

האדם האידיאלי (ב-ד)

מזמור זה הוא מזמור תלונה או תוכחה על הרשעים והמצב העגום שבעם. המזמור נפתח בכותרת "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד" (א).

המצב העגום (א-ג)

המשורר מעיד על המצב הקשה שבעם: "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב" (א). כפי שעולה מתיאור המשורר, המצב רע עד שה' צריך לחפש אחר אדם הדורש אותו: "ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים" (ב), והמסקנה מאכזבת: "הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד" (ג).

מזמור זה הוא מזמור תלונה ובקשה של המשורר שה' יושיע אותו מצרתו. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).

תלונת המשורר (ב-ד)

המשורר פותח בטרוניה: "עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח? עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי? עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי, יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם? עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי?" (ב). המשורר מתלונן על כך שה' מסתיר פניו ממנו, ואויביו גוברים עליו.

בקשת המשורר (ד-ה)