מזמור זה הוא מזמור תלונה או תוכחה על הרשעים והמצב העגום שבעם. המזמור נפתח בכותרת "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד" (א).

המצב העגום (א-ג)

המשורר מעיד על המצב הקשה שבעם: "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב" (א). כפי שעולה מתיאור המשורר, המצב רע עד שה' צריך לחפש אחר אדם הדורש אותו: "ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים" (ב), והמסקנה מאכזבת: "הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד" (ג).

מזמור זה הוא מזמור תלונה ובקשה של המשורר שה' יושיע אותו מצרתו. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).

תלונת המשורר (ב-ד)

המשורר פותח בטרוניה: "עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח? עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי? עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי, יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם? עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי?" (ב). המשורר מתלונן על כך שה' מסתיר פניו ממנו, ואויביו גוברים עליו.

בקשת המשורר (ד-ה)

מזמור זה יסודו בתפילת יחיד, ועוסק בעיקר בבקשת גמול הולם לצדיק ולרשע. המזמור נפתח בכותרת "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).

בקשת המשורר (ב-ג)

המשורר פותח את המזמור בבקשת ישועה (שטיבה יבוא בהמשך), מכיוון שאבדו חסידים ואנשי אמונה מן העולם: "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם" (ב). המשורר מציין שבני האדם: "שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ" (ג).

הגמול לרשע ולצדיק (ד-ו)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד, ועוסק ברשעים הפוגעים במשורר. המזמור נפתח בכותרת "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד" (א).

האם לברוח? דו שיח בין המשורר לדוברים (א-ג)

מזמור זה הוא מזמור תלונה (שנמצאת בעיקר בפסוק הראשון שבמזמור) על היחסים בין הצדיק והרשע. למזמור אין כותרת.

מעשי הרשעים (א-יא)

מזמור זה יסודו בתפילת יחיד על אודות צרה שהמשורר נושע ממנה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ עַל-מוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד".

הודעה על הושעת ה' (ב-ז)