תיאור ימי המילואים מופיע רק לאחר הציווי על הקרבנות כדי להדגיש את מקומם של ישראל בעבודת המשכן, כך שלא תהיה הדגשה גדולה מדי על הכהנים המתווכים בין ישראל לעבודת הקדש.

פרשת צו חוזרת בשנית ומפרטת את כל הקרבנות עליהם נאמר כבר בפרשת ויקרא. לשם מה? נראה שבשונה מהפרשה הקודמת פרשתנו מפרטת את סדר העשייה של הקרבנות על ידי הכהנים.

האיסור לאכול דם מופיע בכמה מקומות בספר ויקרא, ומהמקומות השונים ניתן ללמוד שני טעמים שונים לאיסור אכילת הדם: ראשית - הדם נאסר באכילה מפני שהינו חלק ממערכת הקרבנות. ושנית - הדם הוא הנפש, ולכן לא ראוי לאכלו.

בעת הקדשת הכוהנים לעבודתם נותנים מדם הקורבן על תנוך אוזנם הימנית ועל בוהן ידם ובוהן רגלם הימנית. מה פשר העניין?

בצלאל, האמן שנבחר לבנות את המשכן היה בעל שתי יכולות מיוחדות: האחת - יכולת לקלוט את המשמעות הפנימית הרוחנית העמוקה, מתוך התקשרות מיוחדת עם ה', והשניה - יכולת לבטא את הרעיון הרוחני בכלים חומריים.

מי היה עמלק? היכן היה מקום מושבו? ומדוע כה גדולה האיבה כלפי עם זה?

התורה מתירה לבעל הבית להגן על רכושו ואף להרוג את הגנב כאשר הוא חושש שהגנב יתקוף אותו. בכך היא מלמדת שמותר לנו להגן לא רק על חיינו אלא גם על רכושנו. אולם התורה מסייגת ומדגישה שבמקרה שלא נשקפת סכנת חיים, חיי הגנב אינם הפקר.

בעולם שבו הפער בין ילדים למבוגרים הולך ומצטמצם, חשוב במיוחד לחדד את המסר הגלום בפסוק "כבד את אביך ואת אמך" (יב).

מה עבר על בני יעקב כל אותם שנים אחרי המכירה? האם הצדיקו את מעשיהם או שמא הצטערו? בפרק שלפנינו פותחת לנו התורה צוהר לתחושתם של האחים לאחר מכירת יוסף.

האם יעקב התרגש בפגישתו עם יוסף או שהתרומם מעל הרגש האנושי? האם יש מקום להבעת רגשות או שמא הרגשנות היא חולשה שצריך להתגבר עליה?