הפחד מקורו בעבירה. האדם הרחוק מאלוקיו מרגיש את המגבלות שלו בפני הטבע וממילא מתמלא בפחד ואימה מפני הבאות. לעומתו האדם הדבק באלוקיו אין לו ממה לפחד.

"בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" (ישעיהו ל"ח, א)

בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת -

שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו

ויום שלישי, כשעלה בית ה', הוא יום מפלתו של סנחריב

והוא יום טוב ראשון של פסח.

"וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי" (ישעיהו ל"ט, ח)

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה" (ישעיהו ל"ז, ג)

"וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת רַבשָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד וַיַּעֲמֹד בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס" (ישעיהו ל"ו, ב)

למה מתכוון הנביא כשהוא אומר וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ? מה צריכים העם לעשות כשהם מתבקשים הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ? ואיך אומרים במילה אחת 'ההיפך הוא הנכון'? מילים וביטויים מהפרק

באיזו דרך התנהלה במשך השנים מערכת היחסים בין ישראל ואדום, ומה גרם לכך שהפכה היא מטרה מרכזית לחצי הנקמה של ישעיהו?

בתחילת הפרק יש התייחסות לכל העמים, ובהמשך יש התמקדות באדום. אדום היתה באותה תקופה ממלכה קטנה. מדוע הנביא רואה אותה כמייצגת את כלל האנושות?

דווקא בסיום שירת הצדקה והמשפט, לא הסתפק עוד ישעיהו במושגים הכלליים, ופרט בדיוק את דרכי היושר והצדקה, שבהם ייבחן כל מבקש ישועה.

"והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת, יראת ה' היא אוצרו" (ו), מהפסוק הזה בהקשרו לומדים כי יש קשר בין הרווחה הכלכלית לבין היכולת לעסוק בחכמה ודעת. חז"ל אמרו שפסוק זה רומז לששה סדרי משנה, ובכך התכוונו לומר שלימוד התורה הוא הוא הרכוש הגדול של האדם. יראת ה' צריכה להיות הבסיס ללימוד החכמה.