"עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא" (ירמיהו מ"ו, כ) 

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל" (בראשית ט"ו, ט)

רד"ק בראשית פרק ט"ו פסוק ט

We need to understand the laws and traditions and not rely on magical incantations or otherworldly promises. We must remain strong in our faith, in the unbroken traditions and the chain of law that has kept us as a people to this very day.

Both the Written and Oral Torah are our tradition. If we are to embrace our tradition, we should do so fully, completely, understanding it holistically, keeping the inseparable pair united.

The time for consolation has come.  The Prophet Yeshayahu speaks to the people of Yerushalayim and asks them to declare the arrival of the greatest king of the world – God.  His arrival is described in a way that makes a great impression. The way is smoothed over for Him in a miraculous manner wherein all the hill tops become plains and the valleys are raised up to form a flat plain on which to greet the King of the entire universe.

Theodore Herzl, Rabbi Yehuda Alkalai, and other thinkers and leaders who didn't consider themselves to be prophets nevertheless wrote amazingly predictive descriptions of the future, and we are fortunate to know the dates when they wrote.

Bread is the courser, more material, physical reality, while the Ma’an is much more representative of the deeper reality of God’s underlying power and will, which is what truly sustains our existence.

By learning Torah, God bestows blessings over and above the laws of nature.

Chapter 40

Avishai pointed to the people standing opposite them: "Sanheriv, the king of Assyria (Ashur) sends Ravshakeh, one of the Assyrian army's most senior commanders to wage psychological warfare against Jerusalem.  They stood opposite King Hizkiyahu's army generals.  Ravshakeh wants to undermine the sense of security of the people in Jerusalem and to intimidate the fighters and break their spirit."

מה פשר ההתנזרות שגזר יהונדב בן רכב על בני ביתו? ומה הקשר לממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו ב"חורבת תימן"?

"נִלְכְּדָה בָבֶל הֹבִישׁ בֵּל חַת מְרֹדָךְ הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ" (ירמיהו נ', ב)

פירוש דעת מקרא לספר ירמיהו פרק נ'

הוביש בל - בל הוא האליל הראשי שבאלי בבל, ושמו באכדית belu, כלומר: אדון.

עובדי אלילים היו מאמינים שאם הובסו הרי הובס גם אלילם וכאילו הוא עומד מבויש שלא עצר כח להציל את עובדיו.

חת מרודך - חת משמעו נשבר. מרודך הוא כינויו של בל, באכדית marduk.