"מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן, 
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם, 
כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר 
מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב" (ח-יא)

דוד המלך מרגיש תלות מלאה בקב"ה, מרגיש שהקב"ה הוא מקור חיותו, ושמבלעדיו אין לו חיים כלל. ולכן הפחד הגדול שלו הוא אם חלילה הקב"ה לא ישמע לו או יתעלם ממנו כי אזי אז "ונמשלתי עם יורדי בור" (א).

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב 
 נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה 
 סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (יג-טו) 

לחן: הרב ברוך חייט   ביצוע: הגבעתרון

"לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד" (תהילים כ"ז, א)

בקשת פני ה' היא מדרגה עליונה של השתוקקות האדם אל הקב"ה, וזו הדרך של האדם לפגוש את הקב"ה ולקבל את השפע העליון. דוד המלך מבין ויודע שהקב"ה רוצה בכך שהאדם יבקש את פניו ומתאווה לתפילתו, ורק זה מה שנותן לו את העוז לבקש את פני ה'.

מזמור ל"א נחלק לשני חלקים ברורים המייצגים שני מאבקים שונים בעולמו של המשורר ושל בני האדם בכלל.

"לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ" (תהילים ל"ד, א)

"בשנותו את טעמו" - כענין שנאמר (שמואל א כ"א, יא-טו):  

הפסוק "נצור לשונך מרע" (יד) דורש מאיתנו זהירות רבה בדיבורנו. האם בחברה המודרנית, בה קיימת 'זכות הציבור לדעת' אנו מסוגלים לעמוד בדרישה זו?

בשיר שלפניכם שר הזמר עקיבא את ניגונו של המגיד ממזריטש למזמור ל"ג "רננו צדיקים":

רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה' לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה
הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ-לוֹ 
שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה
כִּי-יָשָׁר דְּבַר-ה' וְכָל-מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה
אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ