"לַמְנַצֵּחַ, מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח" (תהילים מ"ב, א)
לבני קרח - אסיר ואלקנה ואביאסף הם היו תחלה בעצת אביהם ובשעת המחלוקת פרשו וכשנבלעו כל סביבותם ופתחה הארץ את פיה נשאר מקומם בתוך פי הארץ, כענין שנאמר: "ובני קרח לא מתו" (במדבר כ"ו, יא), ושם אמרו שירה ושם יסדו המזמורים הללו, ועלו משם ושרתה עליהם רוח הקודש, ונתנבאו על הגליות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד.