"שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַם אֶת ה' הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן
 כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ" (יב-יג)

"... ה' אֹהֵב צַדִּיקִים
 ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת
 יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ" (ח-י)

מעבר לסכנה והאיום החיצוניים של הרשעים המתוארים במזמור ק"מ, המשורר במזמור שלפנינו מבקש מה' שמירה גם מהשפעתם הרעה של הרשעים על אישיותו.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

"תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד 
 בְּכָל-יוֹם אֲבָרֲכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד
 גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר
 דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ" (א-ד)

הנושא המרכזי של מזמור קמ"ה הוא הברכה לה', שהולכת ומתרחבת במשך המזמור: מיחיד המברך את ה', לציבור חסידים, ולבסוף - כל הברואים מברכים את ה'.

במצבים קשים, כמו בשעת מלחמה או ייסורי מחלה, האדם חש את אפסותו, ופורצת השאלה "מה אדם ותדעהו?", אולם אדם עשוי להגיע לפסגות, להיות "ותחסרהו מעט מאלוקים", כאשר הוא ממצה את הפוטנציאל הרוחני נפשי שלו.

"כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם" (תהילים קמ"ג, ג) 

... על הגלויות ידבר המזמור, ויתכן כי על כולן ידבר.

ואמר על הראשון, הוא נבוכדנאצר, "כי רדף אויב נפשי", שהוא להחטיא הנפש בהשתחוות לצלם.

ועל גלות מדי אמר "דכא לארץ חייתי", על ידי צומות ותעניות.

את פשר בקשתו של המתפלל במזמור ניתן, כך נראה, להבין בדרכים שונות, ולא בכדי, אלא כדי שיהיו המזמורים ראויים להיות תפילות בפי כל ישראל ובכל הזמנים.

מזמור ק"מ מתאר כיצד בני עוולה מבקשים לפגוע בצדיק, אך ה' שומע לתפילת הצדיק להצילו מהרשעים.
במהלך השיעור שלפניכם נעיין בעולמו הפנימי של המזמור, נתבונן בקשרים שבינו לבין מזמורים סמוכים ונעמוד על מקומו של המזמור בתוך רצף המזמורים.

"שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה" (תהילים ק"מ, ד)

נגד הראשון אמר "שננו לשונם כמו נחש", שהנחש אינו נושך להנאתו רק מצד טבעו להרע, ונשיכתו הוא בלשון שהוא פנימי מן השפתים, כן ידברו לשון הרע בסתר ושלא להנאתם. 

ונגד הב' אמר "חמת עכשוב תחת שפתימו", שהעכשוב חמתו גלויה תחת השפתים שהוא חיצוני בערך הלשון, כן יגורו מלחמות בגלוי, וכן העכשוב נושך להנאתו למוץ דם האדם, כן ילחמו בעבור החמס להנאתם.