"בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי ה' צֹפוֹת רָעִים וְטוֹבִים" (משלי ט"ו, ג) 

מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה א ד"ה בארץ מצרים

תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ, שנאמר: "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'" (יונה א', ג).

"פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ" (משלי י"ד, טו) 

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ג

"פתי יאמין לכל דבר..." - מהו פתי? נער, שכן בערביא קורין לנער 'פתיא'. 

דבר אחר - אין פתי אלא לשון פתוי כמה דתימא [=כמו שנאמר] (שמות כ"ב, טו): "וכי יפתה איש". 

משנה מסכת יומא פרק ג, י-יא

בן קטין עשה שנים עשר דד [= ברזים] לכיור שלא היו לו אלא שנים, ואף הוא עשה מוכני לכיור [= גלגל עץ שעל ידו משקעים את ה"כיור" בלילה לתוך בור של מים] שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה.

מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב.

 "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (משלי ט', ח)

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה עמוד ב

ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון:

כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע.

רבי אבא אומר: חובה

שנאמר: "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט', ח).

"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד', ב)

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה, ב-ח)

שמות רבה (וילנא) פרשת תרומה פרשה לג סימן א

"ויקחו לי תרומה" (שמות כ"ה, ב) -

בכל דבר שאדם עושה ברגע נתון, שם בדיוק נמצא הקב"ה באותו הרגע ושם צריך לבקש אותו, ולא בדבר אחר.

פסוקים יג-יח עוסקים על פי חז"ל בחכמת התורה. נראה שפסוקים יט-כג עוסקים בחכמה אחרת, חכמת הטבע. על פי פירוש רבינו יונה נלמד את מהות חכמת הטבע ואת היחס בינה לבין חכמת התורה.

"אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה" (משלי ב', ד)

מדרש משלי (בובר) פרשה ב סימן ד

"אם תבקשנה ככסף" -

אמר ר' שמעון בן לקיש: אם אין אדם הולך אחר דברי תורה הם אינם הולכין אחריו לעולם

משל לאדם שיש לו פרגמטיא אם אין אדם הולך אחריה, היא אינה הולכת אחריו,

תמן תנינן [=שם שנינו], ר' נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך...

"אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע" (משלי ה', ו)

"אורח חיים פן תפלס" - כך דרשוהו חכמים: סלסל הקב"ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות,

וזה פתרונו: כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח, לכך "נעו מעגלותיה" - הניע הקב"ה נתיבותיה ולא הודיעם, זהו מדרש אגדה.

החכמה צריכה להיכנס אל הלב ולהפוך ולהיות חלק מחייו המעשיים של האדם. כאשר השלב הבא הוא שלב הנעימות, החיבור הנפשי, "ודעת לנפשך ינעם" (י).