בפרקנו איוב עוסק בעיקר בעניין החכמה. בניגוד לצופר, שטען שהאדם אינו יכול להשיג את החכמה, איוב טוען שיש חכמה אנושית, אך היא קטנה ומזערית לעומת חכמת האל. דבר זה גורם הרבה סבל לאדם. נראה גם כיצד דוד מתייחס לעניין החכמה בגישה אופטימית יותר בפרק קז בתהלים.

באדיבות אתר ישיבת מעלות יעקב

בפרק י"ט איוב כבר נמצא על סף הייאוש עקב כך שהוא מבין כעת, לאחר הנאום של בלדד, שגם הרעים נשלחו מאת הא-ל כנגדו כדי להוסיף על צערו.

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו דגשים והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

בדבריו משתמש בלדד במשלים אותם הזכיר איוב בדבריו, על מנת להעביר את מסריו שלו. כמו העץ שנעקר ממקומו ועימו נעקרים גם עליו ושורשיו, כך הרשע החוטא משפיע ומביא עונש ומפלה על כל קרוביו ובני משפחתו.

"רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי נִזְעָכוּ קְבָרִים לִי" (איוב י"ז, א)

"רוחי חֻבָּלָה" [=מלשון משכון, כמו "אם חבול תחבול שלמת רעך"; שמות כ"ב, כה] - שהגם שיכלו חיי העולם הזה ביסורים ובלי גמול על מעשי, הלא הרוח שלי הוא אצלי במשכון ופקדון רק לזמן נועד, ובכלות הזמן ישוב המשכון אל בעליו, כמו שנאמר: "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת י"ב, ז), ואז אקבל גמול מעשי בעולם הנשמות.

איך ייתכן, שאיוב חי חיים טובים כל כך, עד שהחל לרצות את עונשו על חטאיו וחטאי בניו?

 The purpose of the midrash emphasizing Rivka’s supernatural strength is unclear. Is God’s direct intervention not enough as it is, that we need to bring superpowers into the story? Why does the midrash turn Rivka into a superhero or a miracle-worker?

נתאר לעצמנו אדם הסובל ממחלה ממארת וקיצו ידוע – בשלב זה אין תרופה למחלתו אבל אולי בעוד דור או שניים תהיה?

"עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה" (איוב ט"ז, יז)

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כב סימן ג

... וכשם שהן טהרו לבם ואמרו שירה שכן כתיב: "וייראו העם את ה' ויאמינו" (שמות י"ד, לא) ואחר כך "אז ישיר..." (שמות ט"ו, א), כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל.

וכן איוב אמר: "על לא חמס בכפי ותפלתי זכה" (איוב ט"ז, יז).

איוב הביע את משאלתו שדבריו ימסרו מדור לדור והמשאלה נתקיימה, ובכל הדורות ובכל הזמנים מוצאים הסובלים והמעונים בדברי איוב מבע לתחושותיהם שלהם.