בפרקים כ"ט-ל"ב, מופיע קובץ של נבואות פורענות המיועדות למצרים. נבואות אלו נאמרו בתקופות שונות סביב שנות החורבן ובעיקרן עומדות שתי טענות מרכזיות כנגד מצרים: הראשונה, תוכחה על כך שמצרים הייתה כ"משענת קנה רצוץ" לישראל, והשניה, תוכחה על חטא הגאווה בו חטא פרעה שחשב עצמו לאל בשל כוחו ושאף שארצו תהיה לאימפריה כמו אשור. בשל כל זאת, הקב"ה יחריב ויפיץ את מצרים בין הגויים והיא תחזור להיות אומה שפלה ללא כוח משמעותי.