פרק ט' מציג את נאומו האחרון של הנהנתן בספר קהלת. בנאום זה משנה הנהנתן את גישתו, והוא אינו מציג גישה דתית המצדדת בהנאה מן העולם הזה, אלא גישה של ייאוש מן העולם - בשל הרע שבו, ובשל המוות - גישה אשר מובילה למסקנה שלית דין ולית דיין, וממילא "אכול ושתה כי מחר נמות".