בפרק ו' מובאות שתי נבואות פורענות: האחת להרי ישראל והשניה לדלת הארץ. הנבואה הראשונה פותחת בתיאור הענשת ההרים והגבעות בעקבות העבודה הזרה שנעשתה עליהם. באותו אופן, פונה הנבואה השניה לשארית הפליטה ומתארת כי יפלו בחרב, בדבר וברעב והארץ תשאר שוממה בגלל מעשיהם. במהלך הלימוד נראה כי מטרת כל הפורענות היא שידעו כי ה' מענישם על כל חטאותם ותועבותיהם.