דבר אל בני ישראל ויסעו

אין לך שעה קשה בתולדות העם היוצא ממצרים, מאותה שעה שקדמה לקריעת ים סוף: מצרים רודפים מזה והים גואה מזה, וישראל ניצבים חרדים ומבוהלים בתווך, ואינם יודעים את נפשם. אומנם משה רבנו מבקש להרגיעם וקורא לעומתם: "אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'... ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (יג-יד). אך מסתבר שהעם נותר נרעש ונפחד. 

ומשה עצמו עומד באותה שעה בתפילה ומבקש רחמים על ישראל הנתונים בצרה – בין ים ליבשה. והנה פונה אליו ה' יתברך בדברי ביקורת, הנשמעים כמעט כנזיפה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ! וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (טו-טז).

על פסוקים אלו מקשה 'אור החיים' הקדוש: "וקשה: ולמול מי יצעק אם לא לה' אלוהיו? ואם לצד שהרבה להתפלל הלא כל עוד שלא נענה מהעונה בצר לו, לא יירף מתפילה". על כך הוא עונה "ודבר ידוע הוא כי כוח הרחמים נובע ממעשים טובים, אשר יעשה האדם מלמטה ואז יוסיפו כוח במידת הרחמים מלמעלה. על כן אמר ה' למשה... כי אין הדבר תלוי בידי כביכול, הגם שאני חפץ לעשות נס... אבל 'דבר אל בני ישראל ויסעו' – פירוש: זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים: דבר אל בני ישראל ויתעצמו בכל ליבם".

דבריו הישרים של ה'אור החיים' מאירים באור יקרות את מסורת חז"ל על נחשון בן עמינדב שקפץ ראשון אל הים (סוטה לו ע"ב). על פי 'אור החיים' מסורת זו מעוגנת בצו ה' "דבר אל בני ישראל ויסעו" (טו) . ללמדך שקודם כל יש לקפוץ לים ללא חשבון, ורק אז יבקע הים.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות