פרק ו' מחולק לשתי נבואות נפרדות שתוכנן תוכחה ופורענות. בנבואה הראשונה, מיכה מזכיר את חסדי ה' בהיסטוריה, ודורש מהעם עשיית משפט בצדק וחסד בצניעות. כמו כן, מבקר מיכה את העם על כך שמיקדו את עבודת ה' בקורבנות ולא במוסר חברתי. לאחר מכן, בנבואה השניה, מוכיח מיכה את עשירי העיר, אשר התעשרו מעשיית חמס ורשע, ומנבא כיצד בשל כך יביא ה' פורענות על מעשיהם בכל רבדי החיים.