מהותה של התענית אינם המעשים החיצוניים, כל אלו הם רק המעטפת לתוכנה המהותי. יש לצקת תוכן רוחני במעשים החיצוניים, והדבר נכון גם בנוגע לשבת ולמועדים.
הנבואה בישעיהו נ"ח שהיא הפטרת יום הכפורים, מהווה הדרכה והנחיה כיצד לקיים "צום אבחרהו". העקרון המרכזי של הנבואה הוא שמהותה של התענית אינם המעשים החיצוניים: לא הצום, לא כפיפת הראש ולא לבישת השק והאפר (ה). כל חמשת העינויים שנוסחו במשנה כחיובי האבלות בתשעה באב וביום הכפורים הם רק המעטפת לתוכן המהותי של התענית. התענית הרצויה בעיני ה' נבחנת בתשובה ובתיקונים המעשיים בחיי האדם והחברה הנובעים ממנה. "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ, הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" (ו-ז). ישעיהו ממשיך את המגמה שהונחה כיסוד בפרק הפתיחה של הספר: ה' אינו חפץ בקרבנות, בחגים ובמועדים, אלא במשפט ובצדקה (א', כו-כז).
הדרישה לצקת תוכן רוחני במעשים החיצוניים של התענית מופיעה בהמשך הנבואה גם ביחס לשבת ולמועדים. לא די בהמנעות מעשיית מלאכות כדי ליצור אקלים ראוי של שבת. "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר" (יג), רק "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ" (יד). חז"ל הטעינו על פסוקים אלה את כל חיובי השבת שמדרבנן, שהם היוצרים את האוירה של הקדושה. הכבוד והעונג שבשבת: לבישת בגדי שבת, המנעות ממעשים של חולין, ומדיבור בעסקי חולין, קידוש היום ועינוגו במאכל ובמשתה וכסות נקיה.
אי אפשר לתענית להתקיים בלא צום ואי אפשר לשבת להתקיים בלי איסורי מלאכה, הנביא אינו ממיר את המצוות החומריות בתכנים רוחניים בלבד, אולם הוא מלמד שלא די בכלים החומריים. חייבים לצקת בהם תוכן רוחני ורעיוני משמעותי, על מנת שהמועד לא יישאר רק אוסף של מטלות חיצוניות, אלא הוא יהיה יום משמעותי, מלא תוכן והשראה לכל חייו של האדם.