שני השמות של פרשות המשכן - תרומה ותצוה - רומזים לשני שלבים חשובים בעבודת ה': תחילה נחוצה התעוררות הלב. התרומה. לאחר שהאדם התנדב וקיבל על עצמו מרצון, הוא נדרש להשמע לציווי, ולעמוד בהתחייבות לאורך זמן.
שתי פרשות עוסקות בבניין המשכן: תרומה ותצוה. שני השמות הפוכים זה מזה: תרומה מבטאת התנדבות, ואילו תצוה מבטאת חובה. בסיום פרשת תרומה נסתיים סדר בניין המשכן. מכאן ואילך עוסקת התורה בכוהנים, המופקדים על עבודתו - לא בסדרי העבודה עצמם, שהם עניינו של ספר ויקרא, אלא בהכשרת הכוהנים לעבודתם, הן מבחינת הכנת הבגדים, והן מבחינת קידושם לעבודה. נמצא, שבפרשת תרומה מודגשת הבנייה, ובפרשת תצוה - ההכנה לעבודת המקדש.
ישנו הבדל משמעותי מאוד בין הבנייה לבין העבודה. בנייתם הראשונה של המשכן וכליו היא אירוע חד־פעמי. ההכנה החד־פעמית היא אירוע מלהיב. כדרך כל מפעל בנייה חשוב, קל יחסית לגייס לו תורמים. ואכן העם תרם ביד רחבה עד שהעבירו קול במחנה "ויִכלא העם מהביא" (ל"ו, ו).
לא כן היא עבודת המשכן. העבודה דורשת התמדה, קביעות, ואין בה מן ההתלהבות הראשונית. יש בה ממד של שגרה, שלעתים הוא מייגע ומרפה ידיים. בעוד שלצורך הבנייה אפשר וצריך היה לסמוך על ההתנדבות, הרי שבעבודת המשכן הנמשכת אי־אפשר לסמוך עליה. שהרי אם תחדלנה ההתלהבות וההתנדבות, יעמוד המשכן שָמֵם, בביזיון, ומוטב לו שלא נבנה משנבנה. משום כך אין התורה מניחה את העלאת הנרות לגחמת הרצון הטוב, אלא מחייבת אותה כמצווה קבועה.
בכל עניין שבעבודת ה' ישנם שני שלבים שכאלה. תחילה נחוצה התעוררות הלב. התרומה. בלא התרומה הראשונית אי־אפשר לאדם שיקבל עליו עול מצוות, או כל עשייה שהיא. אולם, לאחר שהתנדב וקיבל על עצמו מרצון, הוא נדרש לעמוד בהתחייבותו לאורך זמן. שלהבת ההתלהבות הראשונית זקוקה לאספקה מתמדת של אנרגיה, וזו אינה מצויה בכל עת, ודאי שלא באותה רמת עוצמה. לכן, צריך בשלב זה לבוא צו מחייב, שיגרום לאדם לעמוד במשימות שנטל על עצמו בעת שהתלהב לראשונה.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר