הפער בין יולדת זכר ליולדת נקבה באשר למשך זמן טומאת היולדת אינו נובע מהבדל בזמן יצירת העובר, אלא ממשך הזמן בו מתאפשר לרחם להתחיל הריון נוסף, אפשרות השייכת לנקבה.
על משמעות ההבדל בין יולדת זכר ליולדת נקבה, התנהלה מחלוקת הלכתית ורפואית כבר בימי המשנה, לפני כאלפיים שנה – רבי ישמעאל סבר "שהזכר נגמר (ברחם) ל-41 יום, ונקבה ל-81 יום" (מסכת נידה דף ל), כי זמן יצירתו של עובר הוא כימי הדימום של היולדת, שנכתבו בתורה.
לדעתו, זכר ונקבה שונים במהות, מעת יצירתם ברחם.
רוב החכמים חלקו על רבי ישמעאל, וקבעו ש"אחד בריאת הזכר, ואחד בריאת הנקבה, זה וזה 41 (יום)", ואין ללמוד זמן יצירת העובר מימי הדימום של היולדת.
לדעת רוב החכמים וזאת ההלכה – זכר ונקבה שווים במהותם הראשונית, בזמן יצירתם ברחם.
מסופר בגמרא (שם), שהביאו הוכחות מהרופאים של קליאופטרא מלכת אלכסנדרוס (=בית תלמי במצרים). הם ניתחו עוברים מרחם של שפחות שנידונו למיתה, ומצאו שוויון גמור בין זכר לנקבה בזמן היצירה ברחם – 41 יום.
על כך הגיב רבי ישמעאל – "אני מביא לכם ראיה מן התורה, ואתם מביאים לי ראיה מן השוטים?" – בהמשך הגמרא מובאת דעה הפוכה, לפיה הרופאים של קליאופטרא דווקא תמכו בדעת רבי ישמעאל, וחכמים אמרו "אין מביאים ראיה מן השוטים".
אף אני שאלתי רופאים מומחים של ימינו, והם אמרו לי בלי ספק, שזמן היצירה ברחם שווה לזכר ולנקבה, ו-40 יום הוא ממוצע נכון, וזה התאים לי לדעת מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שאמר לי כמה פעמים – "השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה" (בבא-קמא טו ע"א), וההבדלים הם משניים.
80 יום הם לפי דעתי הזמן הממוצע, שהרחם יכול להתחיל הריון נוסף, וזה מתאים לנקבה, שגם היא צפויה ללדת, בבוא זמנה.
באדיבות אתר 929