תרמית ושבועה

בפרקים אלה נלחם עם ישראל בעמי הארץ. המציאות החדשה מזמנת התמודדויות צבאיות ומוסריות שתוצאותיהן מלוות את עם ישראל לאורך הדורות.

א. שימו לב מהן דרכי הפעולה השונות העומדות בפני תושבי הארץ כתגובה לניצחון ישראל, ובמה בוחרים העמים השונים. השוו למדרש בדברים רבה פרשת שופטים י"ד (מופיע בשאלה 7 בדף המלא).

ב. נסו להשוות את תחבולת הגבעונים לנסיון ההתחפשות של אשת ירבעם במלכים א׳ פרק י"ד, א-יא. השוו את מטרת הפעולה, התחבולות, התוצאה, עמדו על השווה והשונה בין שני הסיפורים.

ג. "אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּה׳ אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגּעַֹ בָּהֶם" (יהושע ט׳, יט).
להבנת משמעותה של השבועה והפרתה עיינו בויקרא כ"ב, לב, ובבמדבר ל׳, ג (להרחבה תוכלו לעיין גם בפירוש הראב"ע לשמות כ׳, ו)

הרחבה - "מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית" (ט׳,ו)

בפרקנו לא מפורט האופן שבו כרת יהושע את הברית עם הגבעונים, אולם עיון במקורות אחרים ילמד אותנו על מעמדות הברית בעולם העתיק והחשיבות הרבה שיחסו להם. לברית נלוו בדרך כלל פעולות סמליות שנתנו לה משנה תוקף. אחת הדרכים לכרות ברית הייתה לערוך סעודה ובה לבתר בעל חיים לשני חלקים ולעבור בין שניהם, בעל החיים המבותר סימל את גורלו של מפר ההסכם. תיאור של כריתת ברית כזו מופיע בירמיהו ל"ד, יח "וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו".
המחויבות לקיום הברית עם הגבעונים נשמרת לאורך הדורות. לאחר ששאול מפר את הברית עמם בספר שמואל נענשים צאצאיו בחומרה יוצאת דופן (ראו בשמ"א כ"א). בתלמוד בבלי יבמות ע"ט ע"א מוסבר המעשה כך: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבן של אלו? הללו בני מלכים הם, ומה עשו? פשטו ידיהם בגרים גרורים, אמרו: אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו..."

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"