תקציר תהילים פרק נ"א

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע" (א-ב).

וידוי (ג-ז)

המזמור נפתח בקריאת חנינה "חׇנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי" (ג) ולאחר מכן המשורר מתוודה על חטאיו: "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדׇבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשׇׁפְטֶךָ" (ה-ו).

בקשת היטהרות וסליחה (ח-יד)

לאחר שהמשורר התוודה על חטאיו, הוא עובר לבקשת היטהרות: "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין" (ט) ובקשת סליחה: "הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכׇל עֲוֺנֹתַי מְחֵה" (יא), בנוסף לכך, הוא מבקש שה' יסייע לו לעשות שינוי מהותי בלבו וברוחו: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קׇדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי" (יב-יג).

קבלה לעתיד וסיכום (טו-כא)

בפסקה זו המשורר מקבל על עצמו מעשים טובים לעתיד. הוא מעוניין ללמד את הפושעים והרשעים את דרך ה' "אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ" (טו), וכדי שזה יקרה הוא מבקש מה' שיציל אותו מפני אותם רשעים שהוא יוכיח: "הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ" (טז). המשורר מבקש מה' שיפתח את פיו והוא יספר את תהילת ה': "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" (יז) שעיקרה היא שה' לא מעוניין בקורבן שבא לכפר על חטא, אלא "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (יט). כאשר ירושלים תהיה מפוארת יותר, וחומות העיר יבנו, אז ה' יהיה מעוניין בזבחים, שהם זבחי תודה ולא כפרה: "הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם. אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים" (כ-כא).

על טיבם של פסוקים כ-כא והקשרם למזמור ראו כאן.

כתיבה: נתנאל שפיגל