מזמור זה יסודו במזמור שבח שיש בו גם בקשה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד".
תהילת ה' על נפלאות השמיים (ב-ז)
המשורר מספר כיצד "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" (ב), כלומר כיצד גרמי השמיים מספרים על גדולת ה'. כמובן אין המשורר מתכוון שהם באמת מספרים, אלא "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם" (ד) - תהילת ה' מובנת מאליה מתוך התבוננות בטבע: "בְּכׇל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם" (ה). בסוף הפסקה המשורר עובר לתאר את השמש ואת גדולתה: "מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ" (ז).
שבח התורה ובקשת המשורר (ח-טו)
הפסקה השנייה עוברת לנושא אחר: שבח התורה. המשורר מתאר את מעלות התורה ואת השפעתה על לומדיה ומקימי מצוותיה: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי" (ח). בנוסף, דברי התורה מתוקים ונעימים ללומדיהם: "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" (יא). מתוך ההכרה בגדולתה של התורה, עולה הרצון לקיימה: המשורר מעיד על עצמו שגם הוא שומר את מצוות התורה: "גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשׇׁמְרָם עֵקֶב רָב" (יב) ומבקש "גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב" (יד) ומקווה שתפילתו תתקבל: "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי" (טו).
כתיבה: נתנאל שפיגל