מזמורנו הוא מזמור המשבח ומהלל את ה', כפי שמודגש מהמסגרת שלו: "ה' אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ" (ב; י). המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ עַל-הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).
ה' הוא השולט בארץ (ב-ה)
כפי שצויין המזמור נפתח בקריאה "ה' אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל—ָאָרֶץ" (ב) כפתיחה לשבח ולפאר את ה'. המשורר מעיד שהוא קטנטן לעומת גודלו ומעשיו של ה': "כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה. מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ" (ד-ה).
האדם נזר הבריאה (ו-י)
לעומת החלק הראשון המגמד את מעמדו של האדם לעומת ה', בחלק השני של המזמור המשורר מציג את האדם כעליון על שאר הבריאה "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ" (ו). נדמה שהאדם יכול למשול בחיות, בבהמות, בציפורים ובדגים. אך על אף גודלו של האדם, המשורר שב וחותם בגדלותו של האל: "ה' אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ" (י).
כתיבה: נתנאל שפיגל