תקציר שמואל ב פרק ו'

העלאת ארון ה' מבית אבינדב (א-ה)

אחרי שדוד מכתיר את ירושלים בתור עיר הבירה של הממלכה ובונה שם את ביתו, הוא מעוניין להעלות את ארון ה' לירושלים. דוד ואנשיו לוקחים עגלה חדשה ומעלים בעזרתה את ארון ברית ה'. כולם שמחים וצוהלים: "וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים" (ה).

עוזה: מעשהו וגורלו (ו-יא)

הדברים לא מתנהלים כמתוכנן. עוזה נוגע בארון ה' כדי שלא ייפול ונענש במוות מיידי: "וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱ-לֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים" (ז). המוות של עוזה עוצר את החגיגות ואת העלאת ארון ה', אשר עובר לבית עובד אדום הגתי למשך שלושה חודשים.

העלאת ארון ה' מבית עבד אדום (יב-יט)

לאחר שלושה חודשים שבהם ארון ה' השרה ברכה בבית עובד אדום, דוד וכל ישראל חוזרים להעלות את ארון ה' לירושלים. דוד מכין אוהל מיוחד לארון ה', ושם הוא מניח אותו. לאחר מכן עם ישראל עורך חגיגה גדולה שכוללת קורבנות ואכילת לחם.

מיכל: מעשה וגורלה (כ-כג)

אך אשה אחת איננה שותפה לשמחה - מיכל בת שאול, אשת דוד. מיכל רואה את דוד "מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר" (טז), והיא בזה לו. כשדוד מגיע הביתה היא מטיחה בו את כל מה ששמרה בבטן: "מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים" (כ). דוד משיב למיכל ומזכיר את בית אביה: "לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ... וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה" (כא-כב). בעקבות סיפור זה, למיכל לא היה ילד עד יום מותה..