פרק זה פותח את החלק השני של ספר ישעיהו שעיקרו נבואות נחמה. לגבי היחס בין החלק הראשון של ספר ישעיהו לחלקו השני ראו: בשיעורו של הרב אמנון בזק, ובשיעורו של הרב יעקב מדן.
פרקים אלה מתאפיינים בנבואות קצרות, שמקשות על האבחנה האם קטע פסוקים מסויים הוא נבואה עצמאית או חלק מנבואה רחבה יותר.
דברי נחמה (א-יא)
בפסקה זאת הנביא פותח בדברי נחמה לישראל: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם" (א). הנביא מתאר כיצד כל הר, גיא וגבעה ישפלו לכבוד ה' והגאולה "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל־בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" (ה). הנביא ממשיך לתאר את ה' כמי שיבוא בחוזקה ויגאל את ישראל "כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל" (יא).
גדולת ה' (יב-לא)
קטע זה נחלק לכמה עניינים. בתחילה הנביא פותח בשאלות רטוריות, כמו: "מִי־מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן" (יב). המטרה של השאלות האלה היא ההבנה שה' שולט בבריאת העולם ובהיסטוריה. כך בהמשך הפסקה הנביא מנגיד בין הפסלים שאותם עובדים עובדי האלילים לבין ה', ולועג לפסלים ולעובדיהם. הנביא מכתיר את ה' כמי שברא את העולם והוא שולט בו: "שְׂאוּ־מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי־בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר" (כו).