חזון אחרית הימים (א-ד)
בראש נבואה זו ישנה כותרת "הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן־אָמוֹץ עַל־יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם". הנביא חוזה את אחרית הימים: בית ה', המקדש, יהיה מקום מרכזי שאליו ינהרו כל הגויים כדי ללמוד מדרכי ה'. המשפט יהווה מוקד מרכזי במקדש ולכן באותם ימים לא יהיו מלחמות בין העמים "לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה", שהרי ה' ישפוט בין העמים "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים" (ד).
גאוות האדם וגדלות ה' (ה-כב)
בחלק הראשון של פסקה זו הנביא קורא לשומעיו ללכת באור ה', מכיוון שעם ישראל נטש דרך זו על ידי ריבוי אלילים, כסף וזהב, סוסים ומרכבות.
לאור כל אלה קורא הנביא להסתתר מפני ה'. "ביום ההוא", יום הפורענות והגאולה, ה' יפגע בכל הדברים הרמים בעולם: האנשים הרמים, העצים, ההרים, המגדלים, החומות, האוניות. ה' יפגע באלה בשביל מטרה אחת. האדם יבין שהוא שפל ואילו ה' נשגב "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (יז). מתוך כך האדם יוותר על האלילים ויהיה ירא את ה'. הנביא חותם את הנבואה בדרישה להבין את מקומו של האדם בעולם מול מקומו של ה' "חִדְלוּ לָכֶם מִן־הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי־בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא" (כב).