לפנינו שתי פסקות העוסקות ברועי ישראל. בפסקה הראשונה ישנו תיאור של מעשי הרועים - מנהיגי ישראל, וכיצד ה' יציל את ישראל מהם ויהיה הרועה שלהם. בפסקה השנייה מתואר משפט הצאן, עם ישראל והקמת רועה חדש שיביא לגאולה.
מעשי הרועים, הצלת הצאן מהרועים (א-טז)
הנביא מאשים את הרועים במעשים רעים "הוֹי רֹעֵי־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים" (ב) ומכאן עובר לתאר את חטאיהם, חלקם באלגוריה וחלקם בצורה ממשית. בעקבות מעשיהם הרעים, הצאן נפוץ "וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל־חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה" (ה). על כן ה' מודיע שהוא עומד להציל את העם מרועיהם "וְדָרַשְׁתִּי אֶת־צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן וְלֹא־יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים אוֹתָם וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם וְלֹא־תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה" (י). ה' "יבקר" (=ידאג) לצאנו "בְּמִרְעֶה־טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם־יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל" (יד).
משפט הצאן והקמת רועה חדש (יז-לא)
לאחר שבפסקה הקודמת הנביא התרכז ברועים ובמעשיהם, כעת גם בא משפטם של הצאן: "הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין־שֶׂה לָשֶׂה לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים" (יז). ה' מאשים את העם בהתנגויות אנוכיות ומרושעות: "הַמְעַט מִכֶּם הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם" (יח). לאחר המשפט ה' מתאר שהוא יקים לצאנו רועה חדש "וַאֲנִי ה' אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי" (כד). לאחר מכן מתואר המצב האוטופי: "וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת־פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ וְהָיוּ עַל־אַדְמָתָם לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' בְּשִׁבְרִי אֶת־מֹטוֹת עֻלָּם וְהִצַּלְתִּים מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם" (כז), וכך ידעו ישראל את ה': "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (ל).