תקציר יחזקאל פרק ט"ז

בפרק זה יחזקאל מציג את הבגידה של עם ישראל בה' בתיאורים קשים מאוד. מהסיבה הזאת סבר ר' אליעזר במשנה: "אין מפטירין ב'הודע את ירושלים' (מגילה ד', י).

התינוקת האסופית ובגידתה (א-לד)

הנבואה נפתחת בקריאה של ה' לנביא "בֶּן־אָדָם הוֹדַע אֶת־יְרוּשָׁלִַם אֶת־תּוֹעֲבֹתֶיהָ" (א). ירושלים מתוארת כבת לאב אמורי ואם חיתית, וכתינוקת, לא טיפלו בה כראוי והיא ננטשה על ידי הוריה. ה' ראה את ירושלים ו"אימץ" אותה: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (ו). ה' גידל את התינוקת ודאג לה "וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יד), אך מהרה הנערה בגדה בה': "וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ וַתִּזְנִי עַל־שְׁמֵךְ וַתִּשְׁפְּכִי אֶת־תַּזְנוּתַיִךְ עַל־כָּל־עוֹבֵר לוֹ־יֶהִי" (טו). מכאן הנבואה מתארת בקווים גרפיים וקשים את מעשיה הבוגדניים של ירושלים הכוללים בעיקר עבודה זרה. 

העונש (לה-מג)

תיאור העונש נפתח כך: "לָכֵן זוֹנָה שִׁמְעִי דְּבַר־ה'" (לה). ה' יקבץ את כל "מאהביה" של ירושלים והם ילחמו בה "וְנָתַתִּי אֹתָךְ בְּיָדָם וְהָרְסוּ גַבֵּךְ וְנִתְּצוּ רָמֹתַיִךְ וְהִפְשִׁיטוּ אוֹתָךְ בְּגָדַיִךְ וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ וְהִנִּיחוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה" (לט).

ירושלים ואחיותיה, שומרון וסדום (מד-נב)

בפסקה זו משווה הנבואה את ירושלים לאחיותיה, שומרון וסדום: "וְלֹא בְדַרְכֵיהֶן הָלַכְתְּ וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן עָשִׂית כִּמְעַט קָט וַתַּשְׁחִתִי מֵהֵן בְּכָל־דְּרָכָיִךְ" (מז), כלומר ירושלים חטאה אפילו יותר משומרון ומסדום. בהמשך מובא ששומרון חטאה רק חצי מהחטאים שחטאה ירושלים.

חידוש הברית (נג-סג)

כאשר סדום ושומרון ישובו לתפארתן, גם ירושלים תשוב: "וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבִיתְהֶן אֶת־שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת־שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה" (נג), ללמד על נחיתותה של ירושלים. אמנם ה' ישיב את ירושלים: "וַהֲקִימֹתִי אֲנִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּךְ וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי ה'" (סב) אך אין בדברי הנחמה האלה כדי למחוק את ההיסטוריה הבוגדנית של ירושלים: "לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה־לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי־לָךְ לְכָל־אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (סג).