פרקנו מתאר את טקס ימי המילואים שהתרחש עם חנוכת המשכן. הציווי על הטקס ניתן בספר שמות, בפרק כ"ט (וכדאי להשוות את האמור כאן לתקציר הפרק שם). ניתן לחלק את הפרק לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון עוסק בהקדשת הכהנים, המשכן וכליו ואילו החלק השני עוסק בעבודת הקרבנות, ולבסוף בא סיכום.
פתיחה (א-ד)
הכתוב בוחר לפתוח את תיאור הטקס בכינוס כל ה"משתתפים": אהרן ובניו הכהנים, שמן המשחה, פר החטאת, שני האלים, סל המצות ואחרונים חביבים: "כָּל-הָעֵדָה" שעומדת בפתח אהל מועד.
חלק ראשון: הכנת הכהנים והמשכן לטקס המילואים (ז-יג)
שלב ראשון: רחיצה והלבשת אהרן בבגדיו (ז-ט)
בתחילה יש לרחוץ במים את אהרן ובניו. לאחר מכן הכתוב עובר לתאר את הלבשת אהרן בבגדי הכהן הגדול "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה".
שלב שני: שמן המשחה על המשכן ואהרן (י-יא)
לאחר שאהרן לבוש יש למשוח את שמן המשחה על המשכן וכליו ואז גם על אהרן "וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ" (יב)
שלב שלישי: הלבשת הכהנים בבגדיהם (יג)
לאחר שאהרן לבוש, המשכן משוח וגם אהרן – זה הזמן גם להלביש את הכהנים הרגילים בבגדיהם, ושוב גם כאן חוזר הפזמון כמו בשלב הראשון "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה".
חלק שני: עבודת הקרבנות בימי המילואים (יד-כח)
כמו החלק הראשון גם החלק הזה בנוי בצורה מסודרת, אלא שכאן יש הדרגתיות ברורה: מפר החטאת, הרגיל ועד לקרבן המילואים הייחודי ליום זה.
פר החטאת (יד-יז)
הקרבן הראשון הוא פר החטאת. אהרן ובניו סומכים את ידיהם על ראש הפר והוא נשחט. משה לוקח מן הדם ומזה על המזבח ובכך 'מחטא' את המזבח. את האיברים הפנימיים משה מקטיר על המזבח ואת שאר האיברים הוא שורף באש מחוץ למחנה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה" (יז).
שני האילים (יח-כא)
לאחר פר החטאת מוקרבים שני אילים: איל לעולה ואיל המילואים. איל העולה מוקרב כמו איל רגיל: שוב אהרן ובניו סומכים את ידיהם על ראש האיל, שוב הוא נשחט ושוב משה זורק את הדם על המזבח וכל חלקיו עולים על המזבח לעולה, ושוב הפזמון "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה" (כא).
איל המילואים לעומת זאת שונה בעבודת הדם שלו: לאחר הסמיכה משה לוקח מדם האיל ונותן "עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן-אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל-בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל-בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית" (כג). הדם שנשאר נזרק על המזבח סביב.
קרבן המילואים (כה-כח)
קרבן המילואים מורכב מאיבריו הפנימים של אייל המילואים ומוסיפים להם מיני מאפים שונים. את הכול משה נותן "עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו" (כפות הידיים) ומניפים אותם תנופה "לִפְנֵי ה'" (כז). משה לוקח את הקרבן מידיהם ומקטיר למזבח. את החזה (של איל המילואים) משה מניף תנופה וגם כאן הכול נעשה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה" (כט).
חלק שלישי: סיום הטקס (כט-לו)
לאחר כל זה שוב משה לוקח משמן המשחה ומוסיף לו את הדם מהמזבח ומזה על אהרן ובניו ועל בגדיהם "וַיְקַדֵּשׁ אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-בִּגְדֵי בָנָיו" (ל). לאחר הקדשתם, הכהנים יכולים לאכול ומשה מצווה אותם "בַּשְּׁלוּ אֶת-הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁם תֹּאכְלוּ אֹתוֹ וְאֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּסַל הַמִּלֻּאִים". את כלל הפעולות האלה יש לבצע בכל יום למשך שבעה ימים שהם "שבעת ימי המילואים". הכתוב שוב חותם בפזמון אך הפעם משנה "וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה ה' בְּיַד-מֹשֶׁה" (לו). ההקדשה הצליחה.