הפרק מובא בארמית. הציטוטים הנזכרים כאן הם מתוך התרגום של הרב דן בארי.
דריוש וראשי המלכות (א-י)
הפרק נפתח בתיאור מלכותו וגדלותו של דריוש. ראשי המלכות, השרים והניצבים, קינאו בדניאל מכיוון ש"וְהַמֶּלֶךְ חָשַׁב לְהַעֲמִידוֹ עַל כָּל הַמַּלְכוּת" (ד). אותם שרים ביקשו להוריד את דניאל ממעמדו, ואחרי שלא מצאו פגם, החליטו לשכנע את דריוש להעביר צו שיפיל את דניאל: "לְהַעֲמִיד חֹק הַמֶּלֶךְ וּלְחַזֵּק אִסּוּר אֲשֶׁר כָּל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה מִכָּל אֱלוֹהַּ וְאָדָם עַד יָמִים שְׁלֹשִׁים כִּי אִם מִמְּךָ הַמֶּלֶךְ יֻשְׁלַךְ לְבוֹר הָאֲרָיוֹת" (ח). המלך השתכנע "רָשַׁם הַכְּתָב וְהָאִסּוּר" (י).
דניאל מושלך לגוב האריות (יא-כה)
מיד כששמע על האיסור נכנס דניאל לביתו והחל להתפלל: "נִכְנַס לְבֵיתוֹ וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ מוּל יְרוּשָׁלַיִם וּפְעָמִים שָׁלֹשׁ בַּיּוֹם הוּא כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו כּמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מִלִּפְנֵי זֶה" (יא). האנשים שרצו להפיל את דניאל ראו אותו מתפלל לאלוהיו והלשינו עליו לדריוש: "שֶׁדָּנִיֵּאל אֲשֶׁר מִבְּנֵי הַגּוֹלָה שֶׁל יְהוּדָה לֹא שָׂם עָלֶיךָ הַמֶּלֶךְ לֵב וְעַל הָאִסּוּר אֲשֶׁר רָשַׁמְתָּ וּפְעָמִים שָׁלֹשׁ בַּיּוֹם מְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ" (יד). דריוש לא רצה להעניש את דניאל, אך לא הייתה לו ברירה ואמר לו: "אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵד אוֹתוֹ תָּמִיד הוּא יוֹשִׁיעֲךָ" (יז), ודניאל הושלך לגוב האריות.
הנס (יט-כד)
המלך עזב את הבור, התעצב ולא ישן במשך הלילה. בבוקר הוא הגיע לבור ובדק מה שלום דניאל: "דָּנִיֵּאל עֶבֶד הָאֵל הַחַי! אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵד אוֹתוֹ תָּמִיד הֲאִם יָכֹל לְהוֹשִׁיעֲךָ מִן הָאֲרָיוֹת?" (כא), ולהפתעתו של דריוש, דניאל אכן ניצל מהאריות: "אֱלֹהַי שָׁלַח מַלְאֲכוֹ וְסָגַר פִּי הָאֲרָיוֹת" (כג). דריוש שמח וביקש להעלות את דניאל מהבור "וְכָל נֶזֶק לֹא נִמְצָא בוֹ אֲשֶׁר הֶאֱמִין בֵּאלֹהָיו" (כד).
אחרית הסיפור (כה-כט)
לאחר שדריוש הוציא את דניאל מהבור, הוא ביקש להכניס לשם את האנשים שהשלינו על דניאל, יחד עם נשיהם וילדיהם: "וְלֹא הִגִּיעוּ לְקַרְקָעִית הַבּוֹר עַד שֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ בָהֶם הָאֲרָיוֹת וְכָל עַצְמוֹתֵיהֶם רִסְּקוּ" (כה). דריוש הוציא כתב בו הוא מהלל את אלוהי דניאל "אֲשֶׁר הוּא הָאֵל הַחַי וְקַיָּם לְעוֹלָמִים וּמַלְכוּתוֹ שֶׁלֹּא תִפָּסֵד וְשִׁלְטוֹנוֹ עַד הַסּוֹף" (כז). הסיפור נחתם בהצלחת דניאל: "וְדָנִיֵּאל זֶה הִצְלִיחַ בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ הַפַּרְסִי" (כט).
כתיבה: נתנאל שפיגל