התרמית (א-יג)
יוסף ממשיך לנסות את אחיו והפעם הוא מבקש מ"אֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ" (א) למלא את "אַמְתְּחֹת" (=שקי) האנשים בכסף, ולשים את גביע הכסף אצל בנימין. האחים הלכו ומיד יוסף "אָמַר לַאֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ" (ד) לרדוף אחריהם ולהשיב את אחיו למצרים, בעקבות ה"גניבה". האחים נעצרים, המומים ולא מאמינים "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ" (יג) והם שבים למצרים.
יהודה ויוסף (יד-לד)
יהודה והאחים מגיעים אל בית יוסף. יוסף מוכיח את האחים ויהודה מתנצל במשפט שנעשה שימוש לאחר מכם בפיוט "לך ה' הצדקה": "מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה-נְּדַבֵּר וּמַה-נִּצְטַדָּק" (טז). יוסף מבקש שבנימין יישאר במצרים ויהיה לו לעבד. כעת יהודה פותח בנאומו המפורסם בו הוא מנסה לשכנע את יוסף שהוא עצמו יהיה עבד ליוסף אך לא בנימין. בנאום יהודה מנסה להסביר ליוסף כמה בנימין חשוב וקרוב ליעקב ומסיים את דבריו בשאלה "כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי" (לד).