קריסה צבאית של מלכי הדרום הביאה להכרתו של יבין מלך חצור, שצבא ישראל הפך לאיום קיומי גם עבורו. וכאן היה צפוי לצבא ישראל מצב מסוכן מאד.

 

תל חצור הוא התל הגדול ביותר שנמצא בארץ (800 דונם), גדול פי עשרה עד פי עשרים מכל עיר כנענית-אמורית אחרת. מלך חצור עמד בקשרי מכתבים (שנמצאו) עם מלכי בבל ומצרים, בדיוק כלשון הכתוב: "כי חצור לפנים היא ראש כל הממלכות האלה" (י).

קריסה צבאית של מלכי הדרום הביאה להכרתו של יבין מלך חצור, שצבא ישראל הפך לאיום קיומי גם עבורו. הוא אסף צבא כנעני ואמורי "כחול אשר על שפת הים לרֹב, וסוס ורכב רַב מאד" (ד), כדי לתקוף את מחנה ישראל בגלגל בעדיפות צבאית מכרעת ולהשמידו. מרגע שצבא מלכי הצפון יֵרֵד דרומה ערוך לקרב, צפוי לצבא ישראל מצב מסוכן מאד.

ה' נתן ליהושע עיתוי מדויק וצבא ישראל עלה צפונה, ותקף בהפתעה גדולה את צבא מלכי הצפון תוך כדי ההיערכות שלו "על מֵי מֵרוֹם" (ז). ככל הנראה ברמות יששכר המרדף התפצל לשני ראשים, בצפון-מזרח עד "בקעת הלבנון תחת הר חרמון" (יז), ובצפון-מערב עד גבול "צידון רבה ועד מִשְׂרפוֹת מים" (=ראש הנקרה; ח).

ושוב פסוק אחד עוצר בעדנו מלחשוב שהכל ברור ונגמר כיבוש הארץ – "רק כל הערים העֹמדות על תִלָם לא שרפם ישראל, זולתי את חצור לבדה שרף יהושע" (יג) – ואכן, שכבות שריפה בערים כנעניות (לכיש, למשל) הן מאוחרות יותר, ואילו שכבת השריפה הגדולה שנמצאה במרחבי תל חצור מתאימה בדיוק לתקופה, ואף לזהות השורפים – במקדשי חצור הכנענית נמצאו ראשי פסלים שהותזו במכה מכוונת, גם פסלים כנעניים וגם פסלים מצריים (פרופ' אמנון בן-תור, קדמוניות 111 (תשנ"ו), עמ' 18-2) – עדות ברורה וקדומה לאמונה הדתית הישראלית.

באדיבות אתר 929